559

וככל סיפורי צדיקים, גם מסיפור זה יש ללמוד כמה דברים. ובהנוגע לנידון דידן, הדאגה על חוסר אמונה כנה, הרי זה גופא הוכחה שישנה בפנימיות הנפש, אלא שמשהו מכסה עליה, או בסגנון לשון החסידות מפסיק בין הפנימיות והחיצוניות. וכשיודעים שזהו המצב, הרי ידיעה והכרה זו מכוונת את העבודה להסרת ההפסק וביטולו. אבל פשיטא שלא על ידי דכאון -- המביא לחלישות מרץ בפעולות -- יוסר ההפסק והמחיצה ואפילו לא תתמעט, ואדרבה.

ויהי רצון שיקויים בו מה שכתבתי במכתבי הקודם, שיעבוד השי"ת בשמחה ובטוב לבב, ובפרט שאפילו לדידיה -- אין זה מונע מהתבוננות בצדדים השליליים, כמבואר בתניא, אלא שחבל על הזמן שאפשר לנצלו בענינים שמצד ימין -- לבלות אותו בטיפול בצד השמאל באם הוא בבחינת שינה ואינו פועל.

(ממכתב ט"ו אלול היתשח"י

,..במה ששאל איך להתנהג עם כאלו המחרפים וכו' עניני יהדות. מהנכון שלא להכנס בשקלא-וטריא ופלפול. כיון... רוב הנוהגים כנ"ל הוא מפני המדות שבלב ולא מפני השכל שבמוח, וברובא דרובא הרי זה תוצאה מאכזבה ואי שביעת רצון מסדר חייהם. ולכן לאחר שיסיימו דבריהם, יש לומר להם בניחותא שאפילו על ספק וספק ספיקא גם כן כדאי שיתנהגו באורח חיים המסורתי, שהרי פשיטא שאין זה נגד מצפונם של זה האומר בפיו שאינו מאמין שבכל זאת יניח תפילין, יאכל כשר וכו'. ועל טענת היצר הרע שהנהגה כזו צביעות היא, המענה בשבילם היא -- שאין הם מרמים את סביבתם לאיזה פניה גשמית, כיון שלצערנו קיום המצוות לא תמיד מביא לכבוד נוסף מהסביבה. ואפילו לדעתו, כדאי לעשות משום ספק ואין בזה באמת משום צביעות כלל, כיון שבעצם, איש הישראלי רוצה לקיים כל המצוות, ורק שיצרו אנסו (רמב"ם הל' גירושין סוף פ"ב), וכשמקיים בפועל הרי הוא עושה ענין שמשתוקק אליו בכל נקודת נפשו -- פנימיות הלב, וק"ל.

(ממכתב שנת תשי"ז)

... בנוגע לשאלתו אודות המיסיאַנערן, הנה לדעתי, אין כדאי להכנס

עמהם בוויכוחים ע"פ שכל, אלא שצריך לחפש דרכים המתאימים לגלות את

קלונם בפרסום רב, היינו שמרמים הם את הבריות, אינם מגלים א"ע שהם מסיתים ומדיחים, וכן שעושים את זה בעד קבלת פרס וכו' וכו'...