546

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ספק הוא גם באנכי היא תורה שבכתב. ואותם שמאמינים שהשי"ת הוא הבורא עולם -- ביום הכפורים ובשעת אמירת יזכור בבית הכנסת, משא"כ בכל השנה ובימות החול, ה"ז היפך השכל הבריא, ומי שמאמין בזה לתומו, מקומו בבית החולים לחולי הרוח, ר"ל. אלא שכנ"ל כמה אנשים שאין רצונם להלחם נגד היצר שלהם ומנסים לתרץ עי"ז העבירות שעושים.

והשי"ת יצליחו להיות שליח טוב, שעל ידו תומשך האמונה האמיתית בבני קהלתו, ובפרט בהימים ערב מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא המחזקת את האמונה הפשוטה והטהורה אצל כל אחד ואחת מישראל, וע"פ מרז"ל אשר התינוק (בשכל) משאכל מאכל דגן (וכמבואר בדא"ח שזהו -- מצה) קורא לאביו -- אבינו שבשמים. בברכה לחג הפסח כשר ושמח (ממכתב ד' ניסן תשט"ו)

...והערה כללית בנוגע לספרו, וכן כנראה לא הובלטה כל צרכה השקפתי בזה במכתבי מענה מאז לחוג מושפעיו, והיא אשר פנימית נקודת המענה שלי על שאלותיהם מאז, ועל דרך זה על השאלות אשר בספרו האמור, היא שאיץן זה אמת כלל וכלל שאינם מאמינים. ומשל למה הדבר דומה -- להאומר שאינו מאמין באכילה ושתיה, ושלש פעמים בכל יום אוכל ושותה. וההוכחה על זה היא, שבטבע האדם לקבל בהחלט מסקנות, שסמכותן פחותה ביותר בערך הסמכות של כמה שיטות פילוסופיות, ואין צויך לומר בערך סמכות אמונת ישראל, ולחיות על פי מסקנות אלו ועד לענינים שהם בגדר סכנת נפשות (לדוגמא -- טיסה באוירון), ואדרבה מביט על כל איש שאינו מתנהג באופן כזה, כעל בלתי נורמאלי וכאדם שאינו מן הישוב. שמזה פשוט, שמסקנות כאלו שהראיות עליהן חותכות -- בהרבה - יותר מהאמורות, בודאי שמתקבלות ומגדירות את כל האדם. ואין בכל זה כל פליאה שפלוני משלה את עצמו לומר שאינו מאמין, בהתבונן בהתוצאות שמסיק מאשליה זו, שברובא דרובא הן הסרת ההגבלות, הן בנוגע לסור מרע והן בנוגע לעשה טוב. שמזה מובנת סיבת האשליה האמורה -. שהיא בכדי להקל על עצמו את חייו, ו,להיפטר" מקיום מצות עשה ולא תעשה, ולחיות את חייו מבלי כל רסן.

מובן שהדברים האמורים הם בתחלת הסטיה מן הדרך, אבל לאחר זמן של הנהגה באופן האמור, הרי מתאים לתכונות האדם, הרגל נעשה טבע, הן בנוגע להנהגה והן בנוגע להאשליה, שמרוב הפעמים שפלוני משנן לעצמו שאינו מאמין -- מצליח און מ'האָט זיך איינגעשמועסט (והתפתה). וההוכחה שאין זה אלא איינגעשמועסט (התפתות), היא -- כשקורה מקרה מזעזע, הבוקע את השכבות החצוניות שלו ונוגע עד לנקודה הפנימית, שאז מגלה הוא את עצמו אשר מאמין הוא. -- ואם תמצא לומר, הרי הנ"ל -- העתקה מהמבואר בתניא פרק י"ט. ועל דרך זה במאמר ליום ההילולא של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר ,באתי לגני" ובכמה מקומות.

הערות

  1. 6. לקוטי >< הוטפות/יתרו שיחות

מצוטט ב־2 עמודים

  1. אגרות קודש ז'תג לקו"ש חט"ז ע' 546
  2. לקוטי שיחות 330 לקו"ש חט"ז ע' 546

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.