515

נעם לי לקבל מכתבו, ולראות בו ההתענינות בשירת עם ישראל בכלל, ובשירי חסידים וחבדי"ם בפרט. ומתאר המצב אשר בשנים האחרונות מתמעט חלק שירים אלו בתכניות הצבוריות של המקהלות השונות.

ומובן שצודק בתגובתו על זה -- שמצער הדבר. ובשני הכיוונים, שחסר בענין טוב, ואשר מקומו לוקח ענין טפל, ולפעמים גם מזיק. והרי דוקא בתורת חסידות חב"ד ביחוד הדגישו חשיבות השירה והזמרה, וכמבואר בכ"מ, וחלק חשוב מלוקט במבוא לספר הנגונים הוצאת קה"ת, אשר בטת ישנו אצל כב'.

ע"פ האמור מובן ג"כ, שבאופן פרינציפיוני, נראית במאד ההצעה לעבד מספר שירים חבדי"ם באופן שיוכלו להשתמש בהם במקהלות וכו'. אבל ע"פ הנעשה בשטחים אלו בתקופתנו המבולבלת, יש מקום לחשש גדול, אשר העבוד ישנה הצורה והתוכן, אפשר עד כדי כך שיצא שכרו בהפסדו. והרי לצערנו -- באיזהו שטחים, בעבוד כמה ענינים של תורתנו הק' וכמה ענינים של חלקה בשטח החסידות, הפך העבוד כביכול את הענינים למזיק. ובודאי לכ' אין צורך לראיות ולדוגמא בזה, כי שע"פ מכתבו נמצא הוא במגע קרוב עם הדור הצעיר.

בכ"א מובן -- שאין בדברי כלל וכלל שלילת ההצעה, כי אם שאלה ובקשה להצעה פרטית ותכנית שעל ידה יושלל חשש האמור.

במ"ש אודות טכסט מתאים לשירים, זהו עוד מקשה יותר את הענין, שהרי הטכסט צ"ל מתאים לתוכן השיר, מהלך נפש השרים אותו, שלא תמיד יש לכוונו להטכסט. ובאיזהו מקומן מבוארת ג"כ כוונה זו, אף כי בהסברה מנקודה שונה, שהדבור מגביל את השירה, ז. א. שהשיר גמיש יותר וכולל לפעמים הכי תכופות כמה פירושים שאין טכסט אחד יכול לכוללם.

אתענין להודע מעבודת כ' עם הנוער בשטח האמור, וכן אם יש לה פרסומת בענינים אלו

... שלא* יבא עליו המחלה כלל והוא מ"ש בפ' בשלח כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה" רופאך, וע' בהרמבץ ובבחיי עשם. ואף דבסנהדרין דק"א ע"א משמע דרפואה זו בא ג"כ אחר המכה וכן ת"י מ"מ כיון שאני ה' ממש רופאך בא הרפואה בקל יותר וגם בטוב יותר כמ"ש מהרש"א עשם בח"א שלא ישאר שום רושם כו

" רשימת אדמו"ר הצ'צ ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א לחולה א', (ונדפס אח'"כ באוה"ת ניך ע' שס) והוסיף על רשימה זו הנדפס בע' 516. המויל.