492

נשום אות ונקודה בעלמא, אבל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עִילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הו" בגין דישתמודעון ליי כו' וכד אסתלק מנה לית לי' מדה ולא דמיון ולא צורה כו' עיייש באריכות.

ובהקדמת ת"ז (במאמר אליי) ואנת לית לך שם ידיעא כו', ועוד בכ"מ.

ומוכרח הוא מסברא גם בהשקפה ראעונה, כיון שכל שם הוא מגביל, -- נותן איזה ציור חיובי או שלילי עכ"פ, ועצומ"ה ית' אין כל ציור שייך בו ועיין שליה בתחלתו עד"ז.

ומה ששאל לרמז בנגלה, הנה מפורש הדבר בשמ"ר (פ"ג ה: הובא בשרש מצות התפלה שם): א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא כו' וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא הוי' כו' עכ"ל.

ועייג'יכ בהמשך רס"ו ד"ה כל השונה הלכות בענין שם הוי' שבעצמות שאין בו אותיות.

בברכה לאלתר לתשובה -- לאלתר לגאולה

מש"כ מה שבשמות עב סג מה מספר המרובה קודם, משא"כ בשם בן.

זה שנים רבות ראיתי באיזה ספ -- כמדומה בשם מהר"ש מאסטרופוליא -- שמבאר זה, כי עב סג מה במספר קטן בגימטריא תשעה, וגם ,בן" כן, כי נוז פשוטה היא ז מאות (עיין רש"י סוכה. נב רע"ב, וכידוע בענין א"ב איק בכר -- נזכר בלקו"ת ר"פ ברכה ועייג"כ ס"פ בלק, ונתבאר בע"ח ש' פרקי הצלם פ"ו וש' תיקון הירח פ"ה) ובמספר קטן ז. משא"כ ,נב" שאינו אלא ז במ"ק, ואיני זוכר אם מפרש שם המעלה בזה שיהי' דוקא ט' במ"ק. ואולי הוא מפני כי ט' הוא ,תכלית החשבון שאין למעלה הימנו" (כלי הע"ח), כי עשרה הוא עשירית אחת וחוזר לאחד וכן הלאה, ועיין בהקדמת סי שפע טל (כמדומה שבמדינתו היו לומדים אותו הרבה) שהאריך במעלת מספר ט, לענין דשם מה במ"ק הוא ט.

והנה בפשטות אפ"ל, שכדרך הסימנים, בחרו באופן כזה שיה" קל לזכרו, היינו שיהי' איזה מובן לתיבה, משא"כ ,נב" שאין לו הבנה (וא"כ צ"ע משם ,מב" דהול"ל ,בם").

ובעומק יותר: בח" שם ,בן" יש להם שייכות לתיבת ,א-בן', - (שהיחוה"א ספ"ז. ודרך אגב: מה שסתם שם וכ' ,לטעם הידוע ליוצרה" פירש בלקו"ת דיה ושמתי כדכד השני ס"ג, ונרמז ג"כ בתו"א בי' לדיה ותחת רגליו)