488

לפני בריאת האדם ועבודתו, היתה התהוות העולם וקיומו באתערותא דלעילא, מפני ש,,חפץ חסד הוא"*.

על כך נלמדת ההוראה מפרשת החודש שחלה בכ"ה אדר, שגם תחילת הבריאה, שלכאורה הוא רק משום ש,חפץ חסד הוא", קשורה לאמיתו של דבר, ובפנימיות הענינים, ל,החודש...", לעבודת האדם?. כפי שידועים דברי חז"ל%5 אודות בריאת העולמות: ,במי נמלך - בנשמותיהם של צדיקים", שכל ענין הבריאה הוא מפני ש,עלה לפניו ית' התענוג שיתענג כביכול בעבודת הצדיקים"*.

ההסבר לכך הוא: הבריאה היא מצד ,חפץ חסד הוא", משום שלפני הבריאה, כאשר האור האלקי הוא עדיין נעלה מגדר עולמות ונבראים - לא ייתכן שעבודת הנבראים תתפוס מקום, ולכן יכולה הבריאה להיעשות רק בדרך של אתערותא דלעילא מצד ה', כי חפץ חסד הוא%. אך מצד שני, דוקא משום שחפץ חסד הוא, הוא מביא לכך שעבודת הנבראים בכל זאת תשפיע*,

פ' החודש שיחות 3

ולכן קשורה סיבת הבריאה (עלדידי שהוא ,,חפץ חסד") בכך ש,עלה לפניו ית'" עבודת הצדיקים.

זהו אחד ההסברים לתורת המגיד ממזריטש?י, שהבריאה היתה ,בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור", וכיון שאצל הקדוש-ברוך-הוא ,העבר והעתיד. שוים", לכן ,היה הוא ית' מתענג ממעשה הצדיקים וצמצם את עצמו". וכך גם לגבי ישראל, ש,ישראל עלו במחשבה"*" - הוא

מפני שכן עלה ברצונו ית', אלא שהרצון גופא הוא בזה שהאתעדל"ע תומשך ע"י אתעדל"ת דוקא (המשך ר"ה שם) - כי אמיתית הטוב והחסד הוא כאשר ההשפעות מלמעלה אינן באופן של נהמא דכסופא, כ"א ע"י עבודה (ראה הגש"פ (קה"ת תשמ"ו7ז). ע' תרמא ואילך. לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 94 סעיף ד'. ועוד). ובזה יומתק לשון רז"ל* "במי נמלך כו" - דלכאורה, מהי הפשיטות שהקב"ה "נמלך" עד שהמדרש שואל "במי נמלך"? והביאור בזה: מכיון שתכלית הטוב הוא שכל ענין יבא ע"י עבודה דוקא, ודאי שגם תחילת הבריאה היתה באופן כזה [והשאלה היא רק "במי נמלך" - מכיון שקודם הבריאה אין תפיסת מקום לענין של עבודה, כבפנים].

ומתרץ במדרש - "בנשמותיהם של צדיקים", ד(אע"פ שבנוגע לכללות הבריאה, אאפ"ל שיש לה איזהו תפיסת מקום קודם הבריאה, מ"מ) נש"י מושרשים בעצמות, ולכן "אף קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במחשבה", כדלקמן מהה"מ.