455

ויקהל"פקודי שיחות י. רש"י לשיטתו - דוך בהמה" פטור, כי ,אין דרך טוייה הפשט בכך", והעובדה שבמשכן היה האופן

לפי הנ"ל בפירוש רש"י - בדייקו בלשון ,אמנות יתירה" - יש לומר שרש"י בפירושו על התורה הולך בשיטתו - דרך הפשט:

על הפסוק ,ויפרוש את האהל על המשכן" מסביר רש"י ,הן יריעות העזים", כפשטות הכתוב בפרשת תרומה'ל ,ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן". לפי זה יוצא שלדעת רש"י, בפשוטו של מקרא, גם יריעות עזים אלו הן בגדר ,,אהל":*, המונע את הקרבת הקרבנות במשכן.

מכך מובן שגם יריעות העזים יכלו להיעשות על-ידי הנשים, ולכן מדייק רש"י ומשנה את הלשון, כמצויין לעיל, ואומר ,היא היתה אמנות יתירה", שהטוייה שלהן ,מעל גבי העזים" לא היתה חכמה בלבד, אלא גם מלאכה. זהו החידוש ב,אמנות" - שזוהי מלאכה בגוף הדבר.

לפי זה אין הכרח לומר (כדברי המפרשים') שרש"י מקבל את הדיעה בגמראי* ש,הטווה צמר מעל גבי

של ,טוו בעזים" היא מפני ש,חכמה יתירה שאני" - אלא פירושו יכול להתאים גם לדיעה הראשונה, שהוא חייב, כי זה בגדר מלאכה.

ואדרבה: כיוון שכל המלאכות נלמדות מן המשכן* יש לומר שלפי פירוש רש"י (שזוהי ,,אמנות") ענין זה עצמו הוא המקור לדיעה זו%:

כיוון שטוייה על גבי בהמה היתה בין הפעולות שנעשו במשכן, זוהי הוכחה לכך שזהו ,,אמנות" ומלאכה, ולכן חייבים על כך חטאת.

יא. שתי הוראות בעבודת ה'

מיינה של תורה בפירוש רש"י, יש לנו הוראה בעבודת ה

לכאורה אין מובן לשם מה מספרת התורה ש,וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים"? הרי זהו ,,מאי דהוה הוה" (=מה שהיה - היה) - יריעות העזים היו רק במשכן אבל לא במקדש (כולל המקדש העתיד להיבנות, ובמיוחד שהוא ,בנוי ומשוכלל" ו,יגלה ויבוא משמים").