451
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
64 לקוטי
את הטעם לכך מבין גם בן החמש: כיוון שנדבת בני ישראל למשכן
מ,נוצה של עזים" (פרש"י תרומה כה, ד. כו, 0 שאינם קשים כשערות עזים (כמ"ש בתוס' הנ"ל הערה 4); משא"כ במדרש הגדול, פי' הר"א בן הרמב"ם והראב"ע (שבהערה 4) מדייקים שערות העזים (אבל ראה רלב"ג ר"פ תרומה).
8) המבואר בפנים שנשארו ע"ג העזים והביאום כמו"ש טווים ע"ג העזים), או שנאמר שהביאו למלאכת המשכן רק חוטין טוויין אלא שהטווי' הי' ע"ג העזים תלוי לכאורה בב' הפי' שב,טוו את העזים" (ובכלל גדר טוו". ע"ג בהמה):
א) בשעת הטווי' ושזירת הנוצה (או השערות) נתלשו מאליהם (עץ הדעת טוב - להרח"ן - פרשתנו (קטו, ב)), כפשטות לשון הגמ' (שבת עד, ב) ,,הטווה צמר שעל גבי בהמה בשבת חייב שלש חטאות אחת משום גוזז כו' מנפץ כו' טווה רב כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך כו' ואין דרך טווי' בכך" (כל הג' מלאכות בב"א)* וכדמוכח גם בר"ח ורא"ש שבת שם. וכן משמע במצו"ד (להרדב"ז) מצוה תב.
ב) גם לאחרי הטווי' נשארו (טוויים) ע"ג העזים, והגזיזה הוה רק אח"כ, כדמשמע מהמפרשים (תפארת יונתן - לר"י אייבשיץ - כאן, ועוד) שמבארים הטעם שטוו ע"ג העזים כיון שכמה מהם היו בודאי נדות ולא הי' עת להטהר לכן טוו מע"ג העזים במחובר לבעל חי ואינו מקבל טומאה**. וכן הוא בגר"א (בחי' וביאורים מלוקטים לרמב"ם הל' שבת פ"ט ה"ז)***. וכן משמע באגלי טל
ויקהל"פקודי
היתה תרומה לה' - כנדבה והקרבה לה' - הרי כשם שבקרבנות ישנם סוגים שונים: קרבן ממין החי וממין הצומח (כפי שמוצאים בפרשת בראשית, לגבי קרבן קין וקרבן הבל), וקרבן מבעליחיים חשוב יותר מקרבן מן הצומח"י,
הרי בדומה לכך בעננינו: כשאפשר לטוות את חוטי הנוצה בעודם מחוברים לעזים, מין החי, זוהי תרומה. נעלית יותר מאשר טויית הנוצה לאחר שנחתכה מן העים. חוטים שעדיין מחוברים לבעלי חיים (העזים) הם גדלים, יש להם קשר למין החי, הם יונקים מגוף החי. אך לא כן חוטים שכבר נחתכו מגוף החי.
ובמיוחד אם נלמד לפי הפשט, שהחוטים הובאו בעודם על גבי העזים"*, הרי ברור היתרון בכך, בהיותם בגדר של דבר חי בשעת נתינתם.
מלאכת גוזז אות ז' בהגהה.
ולכאורה תלוי בב' הגי' ברש"י כאן (הובאו בהערה 2): להגירסא לפנינו ,,שמעל גבי העזים" משמע שנתלשו ע"י הטווי' [ועד"ז הוא לכמה ג בש"ס שם (הובאו בדק"ס שם). וכ"ה בר"ח ורא"ש שם]; משא"כ להגירסא ,,שעל גבי העזים".
9 ד, ג ואילך.
*30) להעיר גם מחת"ס עה"ת תרומה (כה, ד) ד"ה שש ועזים. - ודלא כמ"ש במלאכת הקודש על פרש"י תרומה שם.
הערות
- 1. *) וכן מוכח ברמב"ם הלכות שבת פ"ט ה"ז (ובפרט שמשנה וכותב ,,הטווה את הצמר מן החי") ובמג"א סי" שמ סק"ג (וראה יד אפרים שם).
- 2. **) ואולי י"ל כוונתו דעיקר ההקפדה הוא דהנדות לא יעשו מלאכה לצורך המשכ, ולכן טווה מעל העזים במחובר, אבל זה שלאח"ז נתלשו תגעו בהחוטין לית לן בה. שהרי עדיין לא נאמרה פ' טמאים (גטין ס, א) ורק הרחקה (שזהו גם מפי" ,נידה") הייתה. וראה ויצא (לא, לה וברמב"ן וכו" שם). וצ"ע.
- 3. ***) בגר"א מפרש כן ברמב"ם שם. אבל לכאורה לא משמע כן ברמב"ם, כנ"ל בשוה"ג הא
- 0. אף שהחסרון בקרבן קין הי' רק זה שהביא מן הגרוע (וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 22 ואילך) - הוא מפני שה" ,,עובד אדמה" ולא הי' לו צאן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.