418

ג. גם מלשון הרס"ג מובן שעיקר המצות הוא באפר השמור

ענין זה מודגש גם בלשון הרס"ג (בספר המצוות שלול') שם הוא כותב, שמצות פרה אדומה היא ,ופרה למשמרת בתדר" - אפר הפרה צריך להיות מוכן בתדירות (תמיד),

ישנם ,אחרונים'" המנסים לדייק בדבריו של הרס"ג ,ופרה למשמרת בתדר", ולומר שהכוונה איננה רק לחלק מן האפר ש,היו ישראל מזין הימנו""י, אלא גם לחלק מן האפר שהוא ,נותן בחיל"*י. שהרי דוקא על חלק זה של האפר (שאותו הוא ,נותן בחיל") נכתב הביטוי ,והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (וכלשון הרס"ג ,ופרה למשמרת"), אשר ממנו לומדים חז"ל?' שיש לשמור חלק מן האפר של כל פרה ,,למשמרת" ב,חיל".

לפי זה יוצא שמצות פרה אדומה היא באופן כללי, לפי דעת הרס"ג, בחלק זה של האפר. שהרי, לכאורה, כיצד ייתכן לומר שעיקר המצוה איננו חלקו של האפר המנוצל לטהרת טמאי מתים, אלא חלק האפר הנשאר ,,למשמרת". והם מסבירים זאת': לפי המובן ממספר מקומות, שהיו לוקחים מן האפר

פ' פרה שיחות -

השמור בחיל כדי להזות על הכהן הגדול לפני יום הכיפורים [וכך גם כאשר הכהן הגדול היה שורף פרה אדומה חדשה].

וזהו עיקר מצות פרה אדומה, שהרי לגבי ישראל ואפילו לגבי כהנים הדיוטים איננה קיימת חובה (כיחידים) להיטהר. רק כהן גדול, שרק הוא מסוגל לעבודה ביום הכפורים, כלפיו קיימת החובה בהזאת האפר לפני יום הכפורים כדי שיוכל לעבוד עבודה זו. וכך יוצא, שהחובה האמיתית של מצות אפר הפרה היא בחלק האפר שניתן בחיל ,,למשמרת".

הסבר זה לדברי הרס"ג דורש עיון מיוחד. שהרי,

יוצא מכך שהמילים ,,ופרה למשמרת בתדר" הן רק סימן כדי לדעת באיזה חלק מן האפר המצוה היא הכרחית, אך הן אינן מבטאות את תוכן המצוה.

ובנוסף לכך: המצוה (אפילו בחלק זה) איענה על כך שהאפר הוא ,למשמרת בתדר", אלא על ההזיה על הכהן הגדול [דבר המגיע לידי קיום לעיתים רחוקות ביותר: מספר פעמים לפני יום הכיפורים (- אחת בשנה), וכאשר מכינים אפר מפרה אדומה חדשה, מאורע אשר מימות משה רבנו התרחש רק שמונה פעמים'?],

וקשה: הרי מוטלת מצות עשה על כל הכהנים לבצע את עבודת בית