390

ושם מוסבר שהציווי (,ונתנו .. כופר נפשו") הוא אחד משלשת הדברים ש"שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו", וכך נאמר שם ,בשעה'? שאמר לו הקדוש-ברוך-הוא: צו את בני"ישראל את קרבני לחמי לאשי, אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי... אינו מספיק לו... אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כוחן כו'. בשעה שאמר לו הקדוש-ברוך-הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה: מי יכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך... אמר הקדושרברוך-הוא: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן...".

אין מובן: הרי משה כבר שמע לפניכן*'?, לגבי המשכן, ש,איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן", ואם כך מדוע ,נבהל"ותמה בשמעו את המילים ,ונתנו איש כופר נפשו"?

לכאורה, אין לומר שתמיהתו של משה נבעה מכך שזהו ,,כופר נפשו" על חטא העגל, הנוגע לעצם המציאות, בדלעיל?י, כי גם לגבי זאת מוצאים, שהקדוש-ברוך-הוא ציוה להקריב פר

תשא א

בימי המילואים למען ,לכפרי' על מעשה העגל שהוא פר""*?.

ההסבר לכך הוא:

לגבי המשכן מובן: שכל מה שעשו ישראל היה ,,לפי כחן", כי הם השתתפו בזה לפי נדבת לבם, ,כל איש אשר ידבנו לבו""', ,כל נדיב לב יביאה"'; וכך גם בענין הקרבת הפר מובן הדבר, כי ההלכה לגבי קרבן היא, ש,יקריב אותו לרצונו"* - הדברים תלויים ברצון המנדב ובעל הקרבן, דבר המדגיש שזה ,,לפי כחן" - יש כאן ,,כחן של ישראל";

אבל במצות מחצית השקל מוכרח כל אחד להשתתף, בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, ואף ,,כופין את מי שלא נתן עד שיתן וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו"'? -

[אמנם גם בקרבנות יש דין של ,כופין אותו", אבל באופן של ,כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"י?, כלומר, בעת הקרבת הקרבן חייב האדם לומר בדבורו ,רוצה אני", ואף-על-פי שבחיצוניות זה דיבור כפוי, הרי לאמיתו של דבר מתאים דיבור זה