385
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שהקרבנות לכפרה הם באים". כלומר, שבמחצית השקל נאמר ,לכפר על נפשותיכם" - בלשון רבים, שזוהי כפרה על ציבור, כי באמצעות הכסף נקנים קרבנות הציבור, שהם כפרה'*.
ואילו הרמב"ם לומד זאת, כדלעיל, מן הפסוק ,ונתנו איש כופר נפשו", שנאמר בלשון יחיד. כלומר, אין הכוונה לכפרה שבקרבנות הציבור, אלא שזהו כ,קרבן בפני עצמו"* - הנתינה עצמה היא כפרה'.
יש לומר, שזוהי הסיבה להבדל נוסף בין רש"י לרמב"ם: לדעת רש"י* צריך לכוון בעת נתינת מחצית השקל, שנתינתו היא לצורך קרבנות ציבור, ואילו מדברי הרמב"ם מובן שזהו ענין בפני עצמו, כפי שמוכח מכך שבפרק הראשון בהלכות שקלים הוא מדבר רק על מצות נתינת מחצית השקל ועל אופן קיומה, ואינו מזכיר כלל9
ש,מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה", מפני שצריך להקריב קרבנות ציבור*+ מתרומה חדשה, וגם בפרק ד' הוא מתחיל ענין זה כענין חדש לגמרי'*: ,תרומת הלשכה מה יעשה בה, לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הציבור". כלומר, עצם נתינת מחצית השקל איננה בשביל קרבנות הציבור, אלא ככפרה בפני עצמה, והעובדה שבכסף זה נקנים קרבנות הציבור הוא ענין בפני עצמו*.
ד. שני הפסוקים - שני דיניס לפי זה מובן מדוע מצטט הרמב"ם
הערות
- 1. ראה גם תוספתא שקלים פ"א, ב. וצע"ק במ"ש בצפע"נ השלמה שם ,ולכך מבואר בתוספתא ספ"א דשקלים דיש עליהם שם כפרה" בהמשך למש"כ ,יש עליו שם קרבן בפ"ע". וראה צפע"נ הל' שקלים פ"א ה"ט.
- 2. לשון הצפע"נ בהשלמה שם.
- 3. ולכאורה כן משמע גם ממ"ש הרמב"ן ריש פרשתנו (פסוק יב) באמצע דבריו: ומ"מ אין אדם רשאי לפחות וליתן פחות מחצי סלע בין יחיד בין רבים, כי אין כופר הנפש פחות מכן כדכתיב זה יתנו גו'. אבל בסוף דבריו כתב: שכל הצריך כפרה שהגיע לכלל חיוב המצות יביא מחצית השקל אחד לקרבנות. (וראה רא"ם שם בפרש"). וראה שקלים פ"ב סה"ג. תנחומא פרשתנו יו"ד, ובכ"מ.
- 4. ד"ה לרבות (מנחות נב, א) הובא בצפע"נ השלמה שם.
- 5. ראה מגילה כט, ב. וש"נ. שקלים פ"א ה"א.
- 6. תשא א שיחות 41
- 7. וראה ר"ן מגילה שם ד"ה מאי פרשת שקלים רב אמר. וראה ל' המאירי ריש שקלים (והמשנה הראשונה) ,פירוש כבר ידעת כו'".
- 6. גם לא בה"ט שם שכ' ,,בא' באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהי" עתיד ליתן כו'" (וגם אינו מוסיף למקדש. ראה ל' ר"ח מגילה שם). ובפיהמ"ש ריש מס' שקלים: ופירוש משמיעין מכריזין עליהם שיכינו בני אדם שקליהם כדי שתהי" תרומת הלשכה בזמנה כלומר בר"ח ניסן כו'.
- 46. אף שיש לומר שתפס לשון המשנה רפ"ד דשקלים.
- 7. עפ"ז (אם שקלים הוא מצוה בפ"ע או בשביל הקרבנות) יש לבאר לכאורה מחלוקת רק ושמואל (מגילה כט, ב) אם פרשת שקלים הוא ,צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי", או ,בי תשא". ועיי"ש בקושית הגמרא: בשלמא למ"ד כי תשא כו'. וראה ר"ן שם.
- 11. אבל לפי תירוץ הגמרא שם טעמא מאי כדר' טבי (ראה פרש"י שם) וכן מהמשך הגמרא יש לדחות דאינו שייך לזה. וראה צפע"נ השלמה שם. ואכ"מ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.