371

06 לקוטי בשמחת הסעודה באופן של ,,שותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו" - ,ימי משתה ושמחה",

כי הענין של ,,קבלוהו בימי אחשורוש" ,קיימו מה שקבלו כבר" במתן תורה, מתבטא בביטול הדעת וההבנה, עד שהיהודי מגיע ל,,התפשטות הגשמיות", בדומה לנאמר על נבואה - כפי שאומר הרמב"ם - ,כולן אין רואין... אלא בחלום בחזיון לילה או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה .. וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות...".

ולכן גם חובת השמחה של ימי המשתה והשמחה היא באופן בלתי מוגבל ,עד שישתכר וירדם* בשכרותו", כאשר מתבטלים'* מציאותו ועשתונותיו.

2 ביוס טוב השמחה מוגבלת, בפורים - בלתי מוגבלת

ומסיבה זו אומר הרמב"ם ,מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו": אמנם, מהותן של כל שלוש המצוות הללו היא השמחה, אבל ,אין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים...": השמחה היא אמיתית

פורים :

ושלימה עד כדי יציאה ממגבלות המציאות העצמית וכניסה למצב של ,לא ידעי" - המתבטא בקבלת תורתו של הקדוש-ברוך-הוא - כאשר מרבים במתנות לאביונים, שבאמצעותם מראה האדם שלשמח ,לב עניים... "גורם אצלו לשמחה גדולה יותר מן הסעודה והשמחה הפרטית שלו ואפילו יותר מן הסעודה עם ,רעיו" (אנשים כערכו)%.

אך אין הדבר כן לגבי יום"טוב, שחובת השמחה ביום-טוב היא מצות ,ושמחת בחגך"*. כאן אין קיימת החובה ,לבסומי עד דלא ידעי", ,עד שישתכר", עד ליציאת האדם ממציאותו העצמית - ואדרבה, כפי שמובן מדברי הרמב"ם, כדלעיל, אם אין עניים ומרי. נפש, מספיקה השמחה הפרטית, ואין נפגמת מצות ,ושמחת בחגך" שלו, שהיא מוגבלת.

רק כאשר הוא ,,נועל דלתות חצירו", כאשר הוא שולל שמחת יום"טוב מן העניים במעשה ממש, אז אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כריסו.

יא. יתרון השמחה בפורים - עד דלא ידעי

וזהו היתרון של השמחה בחג הפורים,