363

ויש לומר, שזהו ההסבר גם לנאמר בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן:

לפי הנגלה שבתורה, בינוני הוא מי שיש לו ,מחצה על מחצה" זכויות ועבירות, ומי שיש לו יותר ממחצית - ,רוב זכויות" - הוא צדיק*. ולכן, במהדורא קמא, שנכתב לפי הכרעת הגמרא והפוסקים"* אין אדמו"ר הזקן מביא הענין של ,ואין השחר מעיר אותי" (שאין צורך לסיוע של ה,שחר" להימנע מעבירה).

אבל במהדורא תניינא הכריע אדמו"ר הזקן ,,כהמקובלים"*, ולפי המבואר בפנימיות התורה גם הבינוני אינו זקוק להילחם כדי להימנע מעבירות, ואין הוא זקוק לסיוע מדרגת ,שחר" ולפיכך מזכיר שם אדמו"ר הזקן גם את הענין של ,ואין השחר מעיר אותי", ומסיים ,וזו מדה בינונית", ברמזו לדרגת ה,בינוני"*.

ואת זאת קובע אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך כפסק הלכה השווה לכל נפש, כי לאחר שגילה אדמו"ר הזקן בתניא את ענין הבינוני לאמיתתו, נעשתה זו

,מדת * כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה".

ב. בפנימיות - היהודי הוא מעל ה,הסתו"

ענין זה דורש אדמו"ר הזקן מיד בהשכמת הבוקר, אף לפני אמירת ,,מודה אני". כלומר, גם כאשר עדיין אין בנפשו גילוי אור, ועדיין הוא במצב של ,חושך", נדרש מן היהודי ,,להתגבר על יצרו כארי"'" באופן שהוא אפילו אינו נזקק לסיוע מלמעלה כדי לא להיכשל בעבירה ח"ו - ,,אין השחר מעיר אותי".

ואכן, כיצד ניתן לדרוש מיהודי דרגה כזו? ההסבר לכך הוא: היותו של היהודי במצב של חושך היא רק בחיצוניות, ואילו בפנימיות הוא מעל ההסתר, כאמור לעיל בענין ,,הדסה היא אסתר".

ואדרבה: המצב של ,,הסתר" מגלה את פנימיות הנשמה ביתר שאת וביתר עז, דבר המתבטא בכח מסירות הנפש הקיים אצל כל יהודי?י. כפי שהיה בימי אסתר, שבמשך ,כל השנה כולה"* היו ישראל ,בבחינת מסירות נפש ממש בכל יום