330
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
קושי בהסבר זה, ואדרבה - הוא פשוט עד כדידכך שרש"י אינו צריך להבהירו כי ,,בן חמש" יכול להבינו בעצמו - מדוע הוא מסביר זאת בפסוקנו, ואף מביא לכך הוכחות?
ד. התשובה לשאלה הראשונה
על השאלה הראשונה (שלעיל בסעי' א), משיבים המפרשים"': לפי פשוטו של מקרא יוצא שהמשמעות הפשוטה של ,לא יקרע" (וכן ,ולא יזח" ו,לא יסורו") איננה ציווי, אלא נתינת סיבה לנאמר לפני כן. אך אם המשמעות היתה סיבה בלבד צריך היה להיות כתוב ,,שלא יקרע" (כפי שאכן נשאל בגמרא). ומכך שכתוב ,לא יקרע" (וכן ולא יזח" ו,לא יסורו") מוכח,
שהתורה רומזת בכך למשמעות כפולה: א) המשמעות הפשוטה של הפסוק - סיבה לנאמר לפני כן. ב) ציווי - ,לא יקרע".
אך עדיין נותר הקושי: (כאמור בסעי' ג): מדוע אין רש"י מפרש כל זאת לפנייכן, על הפסוקים ,לא יסורו" ,ולא יזח"?
ה. הניסות ,לא יקרע" שונה מהדוגמאות האחרות
ההסבר לכך הוא: לפי הפשט צריך להיות ש,לא יסורו" ו,לא יזח" אינם סיבה, אלא ציווי ולאו בלבד, שהרי, כאמור, אילו היתה זו סיבה צריך היה להיות כתוב ,,שלא יסורו" ,,שלא יזח"?י (וכקושיית הגמרא).
ולמרות שאין כתוב ,לא תסירם" (או ,לא תזיח") שמשמעותה ציווי על האדם, שאתה לא תסיר אותם, אלא ,לא יסורו", במשמעות שהבדים לא יוסרו מן הטבעות (וכך גם ,ולא דזך200 -
הערות
- 7. ש"ח (בשם הגו"א). נחלת יעקב (נעתק במרגניתא טבא שם). באר יצחק (בפירש"י כאן). לב שמח לסהמ"צ שם. נתינה לגר כאן. וראה רמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ שם.
- 8. במרגניתא טבא שם (וראה גם רש"ש ליומא שם) כ' דהוא" ד,ולא יזח" משמש ב,שי"ן", ולכן פשוט דהוא נתינת טעם* [וקושית הגמרא שם) ,מי כתיב שלא יזח" מפרש באו"א, עיי"ש] - אבל (נוסף לזה דאם כן ס"ל לרש"י הו"ל לפרש ((ב,ולא יזח") ולא לסתום - הרי) בפירש"י כאן
- 3. *) - ועפ"ז לא תה" סתירה מפרש"י שופטים (יז, טז) ,שלא ישיב" משא"כ ,לא יסורו" דליכא וא"ד - הוא ציווי (וב,לא יקרע" שפרש"י ,כדי שלא יקרע" - אף שליכא וא"ו - יש לחלק ע"פ המבואר לקמן בפנים).
- 4. ולהעיר דבפקודי (לט, כא. כג) נאמר ,ולא יזח" ,ולא יקרע" בדרך סיפור (ראה הערה הבאה והערה 7) משא"כ אצל הבאת הבדים בטבעות בפ' ויקהל (לז, ה) לא נאמר ,לא יסורו".
- 5. תצוח א שיחות 1
- 6. מפורש ,והקורעו עובר בלאו כו' וכן ולא יזח", היינו ש,ולא יזח" הוא לאו, ולפי דבריו למה צריכים לדחוק שהוא (גם) לאו.
- 9. ואף דבמש"נ לקמן (פקודי לט, כא) ,וירכסו גו' להיות על חשב האפוד ולא יזח החושן גו'" מוכרח לפרש שאינו ל' ציווי (כ"א המשך ללפניו), שהרי זהו חלק מהסיפור דעשיית המשכן וכליו - הרי מובן דבמקום שאפשר מתאים יותר לפרש שהוא ל' ציווי (מכיוון שלא נאמר ,שלא גו'"). ופשוט דאין לפרש (עכ"פ בדרך הפשט) שכוונת הכתוב היא לשני ענינים - הן לאו והן נתינת טעם - כשאין הכרח בדבר.
- 0. ראה נתינה לגר כאן. תו"ש כאן. וע"ד ההלכה - ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.