328

שיחה א

א. הסת"רה לכאורה בפרש"י על ,לא יקרע"

בציווי' ,ועשית את מעיל האפוד..." נאמר בתורה?: ,,שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע". רש"י מצטט את המילים ,לא יקרע" ומפרש: ,כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בלאו..." (וכדלהלן).

אין מובן: מדברי רש"י בתחילת פירושו שמשמעות המילים ,,לא יקרע" היא ,,בדי שלא יקרע", מובן, שרש"י סובר, ש,לא יקרע" איננו ענין וציווי בפני עצמו, אלא סיבה לנאמר לפני-כן בפסוק - ,שפה יהיה לפיו... כפי תחרא... (כדי ש)לא יקרע" -

אם כך, כיצד מוסיף רש"י בהמשך לכך (ואף בוא"ו החיבור) ,והקורעו עובר בלאו", שלפי זה יוצא, שהמילים ,לא יקרע" אינם סיבה:, אלא ציווי, לאו בפני עצמו?

והתמיהה קשה יותר: בגמראי אכן נאמר - ,,אמר רחבא אמר רבי יהודה: המקרע בגדי כהונה לוקה, שנאמר לא יקרע. מתקיף לה רב אחא בר יעקב:

ודילמא הכי קאמר רחמנא נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע (=ושמא כך ציוותה התורה: לעשות לו שפה כדי שלא יקרע?) מי כתיב (=וכי כתוב) שלא יקרע?". כלומר, פירוש המילים ,לא יקרע" במשמעות של ,,כי היכי (=כדי) דלא ניקרע" סותר את הפירוש שזהו לאו.

ואכן מוצאים אצל מפרשי התורה* שתי שיטות שונות: חלקם מפרשים ש,לא יקרע" היא סיבה בלבד לנאמר לפני כן, ואחרים מפרשים שזהו לאו בפני עצמו.

ותמוה: כיצד מצרף רש"י שני פירושים הפוכים בפירוש אחד9?

65 ראה פי' הרס"ג עה"ת. פי' הר"א בן הרמב"ם. מנחה בלולה. ועוד. ובת"א כאן*: ,,דלא יתבזע", משא"כ בתיב"ע (וכן בתרגום ירושלמי) כאן**: לא יתבזע". ועוד.

6 בצידה לדרך כאן כ' ,ומה שפרש"י אחר כך והקורעו עובר בלאו כו' או או קאמר" (ועד"ז כ' בס' זכרון כאן) - אבל קשה לפרש כן כוונת רש"י, דא"כ הול"ל ,ד"א" וכיו"ב (כדרכו בכ"מ).