319

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

0 לקוטי

הבעלים?', מן הקרבן היא מצוה, ולכן גם האכילה שלהם היא ענין של ,גבוה", ולכן ,אדרבה חגיגה עדיפא", כשיטת בית הלל, כיוון שיש בה ,,שתי אכילות, לגבוה, ולכן היא צריכה להיות שווה יותר מאשר ,עולת ראיה"'.

תרומח ו

יג. ההסבר למאמרי הגמרא על ,אין אור של גיהנס שולטת..."

לפי ההסבר שדלעיל על דעת חכמים, לפי הרמב"ם, אפשר להבין גם את הקשר שבין שני המאמרים שבסוף המסכת בגמרא, ש,אין אור של גיהנם שולטת" ב,תלמיד חכמים" וב,פושעי ישראל", ואת המשכם והקשר שלהם לענין ציפוי המזבח, כדלהלן:

לאחר דברי המשנה והגמרא על המזבחות במקדש, שעל ידי הקרבת הקרבנות עליהם מגיעים ל"ושכנתי בתוכם" במקדש, ולאחר שהגמרא מסבירה את דעת חכמים, לפי הרמב"ם, שצריך להתחשב בפרטי הדבר ולראות את הציפוי כבטל לעיקר הכלי, מביאה בהמשך לכך שתי אמרות לגבי ,ושכנתי בתוכם" שבתוך כל אחד ואחד מישראל, שכל יהודי בונה באמצעות עבודתו במקדשו הפרטי, וגם בכך קיימת הסברא הנ"ל:

כאשר מתבוננים - כפסק הדין של בית הלל - בפרטי הענינים, הרי ברור, שאפילו הענינים הבלתי-רצויים, ואף אלו הקיימים אצל פושעי ישראל, אינם עיקר מהות האדם. אין זה אלא ציפוי, תוספת*? וכיסוי, הטפל ובטל לעצם מהותו של היהודי, שהוא בפנימיותו

הערות

  1. 2. ראה הנסמן לעיל ע' 112 בהערה 24.
  2. 3. להעיר דכהנים (ובעלים) משלחן גבוה קא זכו - ביצה כא, א. פרש"י שם ד"ה (וראה תוס' שם ד"ה אבל. ועוד). ובפרש"י סוכה (ט, א ד"ה על): שלמי חגיגה .. דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה כעבד הנוטל פרס.
  3. 4. וי"ל השייכות דסיום המס' גם למחלוקת הא' ב"ש וב"ה במשנה: איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית דברי ב"ש וב"ה אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית כו'. ובפרש"י: אבל מכאן ואילך אע"פ שאינו חייב מן התורה הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות. וראה שם תוד"ה איזהו. ובגמ' שם ו, א:
  4. 4. דכללות הענין הוא, שאביו* חייב לחנכו במצות - להביאו לעזרה, א"כ אם אא"פ לו לאביו להביאו (כקטן, לא כטף) פשוט שאין חיוב (וזהו השיעור שאינו יכול לרכוב על כתפיו), אבל כשאביו יכול להביאו - באיזה אופן שיהי' - להקטן מחוייב בזה. אמנם כשמתבונן בפרטי הדבר, הרי תוכן ענין החינוך הוא לא חינוך סתם, אלא - באופן שקיום המצוה דהקטן בקטנותו - יחנכו וירגילו לעשות מצוה זו בגדלותו, ולכן כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות כו' - דכה"ג בגדלותו פטור - גם מטעם חינוך קטן פטור (כבפרש"י במשנה ד"ה שלש רגלים). אבל אם יכול לאחוז ולהלוך ברגלים שלו מחויב, שהרי אז עושה הקטן המצוה כמו בגדלותו. וראה בגמ' שם ו, א ובפרש"י וטו"א בהסוגיא שם. ואכמ"ל.
  5. 5. *) וידוע השקו"ט אם הקטן נק' מחוייב בדבר או שרק האב חייב לחנכו, בפרש"י ותוס' ברכות מח, א. ועוד. ואכ"מ.
  6. 5. ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.
  7. 6. ראה מאמר ש"פ בראשית תרנ"ט ,כמ"ש בס' ההפרש בין ישראל לעכו"ם .. משא"כ ישראל הם בעצם טוב ומה שיש בהם איזה רע הוא דבר נוסף לבד על העצם כו'".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.