318
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יב. הקשר בין סיוס מסכת חגיגה לתחילתה
לפי זה אפשר להבין גם את הקשר שבין סופה של מסכת חגיגה לבין התחלתה, ששם מצויה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, אשר הסברה הוא בדיוק כהסבר למחלוקת שבין רבי אליעזר לחכמים בסוף המסכת.
במשנה הראשונה"% נאמר: ,בית שמאי אומרים: הראיה - שתי כסף, והחגיגה - מעה כסף, ובית הלל אומרים: הראיה - מעה כסף והחגיגה - שתי כסף". לדעת בית שמאי צריך להיות שוויה של עולת הראיה המובאת כשעולים לרגל, שתי כסף, ושוויים של שלמי חגיגה יכול להיות פחות מזה - ,מעה כסף". ואילו בית הלל אומרים להיפך, ששוויים של ,שלמי חגיגה" צריך להיות גבוה יותר משווי ,,עולת הראיה".
בגמרא" מוסבר, שבית שמאי סוברים ,,שהראיה עולה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה", ולכן היא צריכה להיות שווה יותר משלמי חגיגה הנאכלים על-ידי בני אדם. ואילו בית הלל סוברים ש,אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה (=שיש בה) שתי אכילות"".
כלומר, כאשר מסתכלים על ענין הקרבנות כללי נראה, שקרבן המועלה כולו לגבוה, צריך להיות שווה יותר מקרבן שרק חלקו לגבוה, כשיטת בית שמאי. אבל כאשר מתחשבים בפרטי הדבר, הרי ,,אדרבה", מגיעים למסקנה הפוכה: אכילת\? הכהנים, וגם אכילת
הערות
- 8. בהמשנה כנדפס בגמרא. ובמשניות הוא מ"ב. וראה לקמן הערה 74.
- 9. חגיגה ו, א.
- 0. בטו"א שם כ' דלב"ה אי"ז שחגיגה עדיפא, אלא שמצד טעם זה שווה הוא לעולת ראיי', אבל: א) פשטות ל' הגמ' שם לכאורה לא משמע כן (וראה גם בסוף דבריו בטו"א שמוסברת העדיפות בנדו"ד) וראה בית האוצר מע' ב' כלל ב'. ב) ועיקר: לדעת הרמב"ם (שאליבי' קיימינן בפנים
- 4. תרומח ד שיחות 2
- 5. השיחה) בפיה"מ (וכ"ה ברע"ב) זהו טעם ב"ה שסוברים דשלמים יהיו הדמים שלהם יותר, ולא קאמר טעם אחר.
- 6. ומה שלא פי' הטעם שאיתא בגמ' לב"ה (שחגיגה עדיפא שישנה לפני הדיבור כו' דכתיב ויזבחו זבחים שלמים (משפטים כד, ה)) - אולי י"ל, כי ס"ל שדבר זה אם פרשה זו נאמרה לפני מ"ת (ראה פרש"י חגיגה שם) במחלוקת שנוי במכילתא (כמ"ש הרמב"ן שם (פסוק א'). וי"ל שסוגיא זו אתיא כמ"ד שקודם מ"ת נאמרה, אבל ההלכה היא שלאחר מ"ת נאמרה, כסדר הפרשיות (כהרמב"ן שם. וראה אברבנאל: נחלקו המפרשים .. חכמי צרפת .. אבל חכמי ספרד קיימו וקבלו שהי' זה אחר מ"ת כסדר הפרשיות), ולכן מפרש טעם ב"ה אליבי' דכ"ע [ולהעיר שבתוס' רי"ד לחגיגה שם מפרש זה ,שישנה לפני הדיבור" דהיינו לפני ,וידבר ה' אליו מאהל מועד" (דר"פ ויקרא)].
- 7. אבל עדיין צע"ק מדוע לא הביא טעם השני שבגמ' (הן לב"ש והן לב"ה) ,ועוד מצינו שריבה בהן הכתוב כו'". ואולי כי ס"ל (כדמשמע מפשטות הלשון) שזהו רק טעם נוסף. וראה מה שמסיים שם בפיה"נז ,ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם".
- 8. ועוד ועיקר - מכללי הרמב"ם שמביא (באם אין נפק"מז לדינא) קרא ודרשה היותר פשוטה (יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד). ואכ"מ.
- 1. בפירש"י שם (ו, א) ,שתי אכילות - מזבח ואדם". ובפיה"מ להרמב"ם (ועד"ז ברע"ב): לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים.
- 10. אבל צע"ק אם אפשר לפרש הביאור שבפנים לפי דעת הרמב"ם (בפיה"מ), שהרי אין מפורש בדעתו אם גם אכילת בעלים מצוה - ראה בהנסמן בהערה הבאה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.