317
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
488 לקוטי ,כלי"%, ואינו נטמא. ואילו מטפחת שאינן מצויירות ואינן מיועדות לנוי, אלא משמשות כ,תיק" לשמירה והגנה על הכלי נטמאות.
ומוצאים שרבי אליעזר סובר כבית שמאי, וחכמים כבית הלל5.
יא. רבי אליעזר - כלל, חכמים - פרטים לפי כל האמור לעיל אפשר להבין יותר גם את טעם המחלוקת שהובאה לעיל מן המשנה בסוף מסכת חגיגה:
לדעת הרמב"ם נוקטים רבי אליעזר, שהוא מתלמידי בית שמאי, וחכמים, את שיטותיהם של בית שמאי ובית הלל במחלוקות המוזכרות:
רבי אליעזר סובר שציפוי נטמא, כי מהותו הכללית של המזבח, ושל כל פרט שבו, היא כשמו. דהיינו, זהו מזבה נחושת או זהב, המקבלים טומאה, ואין להתחשב בכך שבעצם הנחושת והזהב הם ציפוי בלבד וטפלים למזבח. לכן הם היו נטמאים לולא הדגישה התורה שהם כ,קרקע" שאינה מקבלת טומאה.
לדעת חכמים אין צורך להזדקק ללימוד מקרקע. אמנם באופן כללי המזבח הוא מזבח הנחושת או הזהב - כלי מתכת, ולכן הם נקראים כך, אבל כאשר מתחשבים בפרטים, רואים
תרומח ו
שהמתכת היא ציפוי בלבד*, שהוא טפל ובטל לכלי, ואינו נטמא, ואף מונע את היטמאות הכלי.
ולפיכך, לדעתם, אין צורך בלימוד המיוחד מן התורה שהמזבחות אינם נטמאים, אלא מספיק לכך הטעם ,מפני שהם מצופים"*.
הערות
- 4. ראה פי' הר"ש שם ,אין תכשיט לכלי". 5 ראה בהנסמן בצפע"נ שם (ושם נדפס בטעות ר"מ במקום ר"א).
- 6. והוא דוגמת מחלוקת ב"ש וב"ה (אהלות פי"א מ"ג): הי' אדם נתון שם (תחת הסדק וכלים מצד אחד וטומאה בצד אחר - אם האדם חשוב אהל להביא את הטומאה) בש"א אינו מביא את הטומאה וב"ה אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה (ועד"ז שם מ"ד. וראה מפרשי המשנה): דמצד קביעות כללות הדבר, האדם ,,כמו שהוא", הרי האדם ברי' אחד ומציאות אחת (גוש אחד). אבל מצד הפרטים הרי הוא ,עור ובשר תלבישני", ופנימיותו הוא חלל טפח. ראה משנה אחרונה שם. וראה צפע"נ מהדו"ת נו, סע"ג ואילך, שמבאר מחלוקתם אם גופו של האדם נחשב כגוף אחד, או שהוא מורכב מחלקים*. וע"פ הנ"ל י"ל שתלוי בשיטתם הנ"ל.
- 7. והחידוש בשיטתם כאן: לפי פי' הרמב"ם בפיה"מ כלים שם, ומהר"י קורקס שם (הובא בהערה 20) מובן בפשטות החידוש, כי ביחד עם זה שהציפוי פועל ביטול הכלי שלא יטמא, אומרים שהציפוי בטל לגבי הכלי.
- 4. וגם לפי המובן מדבריו בל' מטמאי משכב ומושב, רע"ב ומל"מ (שבהערה שם), שגם מצ"ע לא היו טמאין כיון שעשויין לנחת, וציפויין בטיל לגביהן שישאר כלי עץ העשוי' לנחת - חידוש בשיטתם כאן, שהרי בנדו"ד הציפוי שלהם הוא מצד ציווי התורה שיהי' מצופה נחושת וזהב (דבכ"מ הדין - דמצוותי' אחשבי'*). וראה לעיל הערה 14. ומ"מ גם בזה דעתם שקובע העיקר, ואשר גם ציפוי זה בטל וטפל להעיקר.
- 5. *) ועיי"ש בצפע"נ שגם בזה ס"ל לר"א כב"ש.
- 6. *) ראה בכורות י, א. פרש"י ביצה כז, ב - ד"ה חלה. וראה אנציקלופדיא תלמודית מע' איסורו חשובה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.