294

הוא, הנשגבה לאין ערוך מן האדם הלומד.

הענין של ,עבודה" (קרבנות - תפילות), הוא ,אדם'? כי יקריב מכם", האדם מקרב את עצמו לקדוש-ברוךהוא, כפי הידוע'? ש,קרבן" הוא מלשון קירוב - ,דאמאי אקרי קרבן על שם שמקרב" - ,,קירוב הכוחות והחושים" לקדוש-ברוך-הוא. עבודת התפילה (שבמקום קרבנות תקנום) היא הרי עבודה שבלב', התעלות האדם בעצמו (בכוחותיו שלו) לאלקות עד ש,ראשו מגיע השמימה".

זוהי, אם כן, עבודתו של האדם, ולכן, גם אם בידו להתרומם רק לפי כוחו של נברא, בכל זאת הוא נהיה מאוחד עם אור הקדושה שאליו הוא מגיעי?.

לשתי העבודות הללו - תורה ועבודה - יש צד שווה, שבשתיהן האדם העובד מתעסק עם עצמו, וכך גם תוצאתם ופעולתם היא רק אצל האדם (ששכלו מתאחד עם שכל התורה - חכמת ה, והוא מתרומם עד ,,שמימה") - אך אין בהן התעסקות עם דברים גשמיים, שגם הם יהפכו לתשמישי קדושה, דבר שבקדושה, כך שחפץ גשמי יהפוך לחפץ של מצוה החדור באור הקדושה.

[ואפילו בעבודת הקרבנות כפשוטה, שהיו מקריבים בהמה גשמית על המזבח, בכל זאת לא הקריבו על המזבח את החפץ הגשמי כפי שהוא, אלא היו צריכים לפני-כן להקדישו. כלומר, להבדילו (קדושה מלשון הבדלה5) ולהגבהו משפלותו, ורק אז הוא נעשה ראוי להקרבה על מזבח ה*:].

וזהו היתרון בקו השלישי - ,,גמילות חסדים", הכולל את קיום כל המצוות: התעסקות ופעולה בחפץ הגשמי, שבו מקיימים את המצוה, כך שחפץ זה כפי שהוא בחיצוניות, בהצטיירותו בדברים תחתונים גשמיים וב,גשמיותו" יהפוך לחפץ של מצוה.

מסיבה זו המצוות מוגבלות במידות ובהגבלות1? - בשונה מן התורה,