263

200 לקוטי הביטוי ,,בריות" איננו מתאר איש פחות וחוטא - גנב וכדומה, אלא זהו תואר המורה על העדר מעלות: ,בריות בעלמא".

ט. הבזון - רק במקרה של טביחה או מכירה

ההסבר לכך הוא:

אמנם, בשעת הגניבה אין הגנב מתבזה, כי הגניבה נעשית בסתר, כאמור. אבל כאשר תופסים אותו ומביאים אותו אל בית הדין, ונודע לרבים שהוא גנב ונשא את השה ,על כתיפו" - אז הוא מתבזה,

לכן קיים אצלו הבזיון רק במקרה של טביחה ומכירה, ולא במקרה של גניבה בלבד: במקרה של גניבה אין הבדל מה גנב, אלא שוויה של הגניבה - אין שואלים אם זהו כלי, או שה או שור, אלא רק מהו השווי של החפץ שנגנב, כפי שרש"י אומר מאוחר יותרי: ,כל דבר בכלל תשלומי כפל בין שיש בו רוח חיים בין...", רק במקרה של טביחה ומכירה, שאז, כדברי רש"יי, ,אין מידת תשלומי ד' וה' נוהגת אלא בשור ושה בלבד" - כאשר מביאים אותו אל בית הדין בטענה ש,טבחו או מכרו", אז צריך להתברר בדיוק שהוא גנב שה, ולפיכך - ,נתבזה בו".

משפטים ג

,חס... על כבודן של בריות" - דברי ריב"ז אך לפי זה קשה: אם הבזיון אינו נגרם כאשר רואים את הגנב נושא את השה אלא רק לאחר שנודע על כך מאוחר יותר, כשמובא הגנב אל ביתהדין - כיצד ייתכן שבגלל בזיון קל כל-כך יפחיתו שה שלם מן התשלומים שהוא חייב בהם?

לפיכך מקדים רש"י ומצטט את תחילת דברי רבן יוחנן בן"זכאי ,חס המקום על כבודן של בריות": אמנם, לפי שורת הדין לא צריך היה להפחית כל כך הרבה מן התשלומים, אבל הקדוש ברוך הוא חס על כבוד הבריות ומפני רחמנותו הוא מקל< בתשלומין גם עקב בזיון קל.

לפי זה לא מוכח תמיד, בדרך הפשט, ש,חס הקב"ה על גנב", כפי הגירסה שבתנחומא, ולכן משנה רש"י את הסגנון, כדלעיל: כיוון שהבזיון נגרם רק בבית-הדין, זמן רב לאחר הגניבה (לאחר שטבחו או מכרו, ותפסוהו, הביאוהו לבית הדין, אספו עדויות, וכך הלאה), ואז ברור לו שלא הרויח מן הגניבה, אלא הוא עומד להפסיד ולשלם ,ארבע צאן...", והוא בודאי מתחרט באמת על הגניבה, ואין הוא גנב ממש. לכן אי"אפשר לומר כאן, בדרך הפשט, ,חס... אפילו על גנב".