253
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
0 לקוטי
ב. לכל אחד היו עבדים
ההסבר לכך הוא: נאמר לפני כן בתורה*', שביצ"מ לקחו ישראל עמם ממצרים כלי כסף וכלי זהב וכדומה. לאחר מכן נוסף להם עוד כסף וזהב מביזת הים, כפי שאומר רש"י על ,ויסע משה""', לאחר קרי"ס - ,הסיען בעל כרחן, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים". כלומר, ההבטחה על היותם בעלי ,רכוש גדול"י נתקיימה אצל כל ישראל.
מכך. מובן בפשטות, שבמצב של עושר רב כל-כך אצל ישראל, בלתי אפשרית היתה מציאות שיהודי ייהפך*' לעבד, דבר הנובע מעוני או ממיעוט ממון' -
משפטים ג
וכיון שפרשת ,ואלה המשפטים" מופיעה מיד לאחר מתן תורה, תקופה קצרה לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, סביר לומר, שהקדוש-ברוך-הוא ציוה את ישראל ראשית כל את המשפטים והציוויים על ענינים שהיו חשובים וקיימים אצלם באותו זמן ומצב, כגון ,לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב... מזבח אדמה... מזבח אבנים תעשה לי":, ולא (או: לאו דוקא) מזבח כסף וזהב - למרות שלכל אחד מהם היה כסף וזהב לרוב"?,
לפיכך, לאחר שרש"י אומר תחילה ,עבד שהוא עברי", שמשמעות הביטוי ,עבד עברי" היא בפשטות ,עבד שהוא עברי", הוא צריך להתייחס גם לסברה ,או אינו אלא עבדו של עברי" -
שהרי מצד המשכיות וסדר הפסוקים מחייב ההגיון, שמדובר כאן אודות ,עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל", כי לכל יהודי היה אז'?, מיד
כי תקנה) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (בהר כה, לט). וכן במכרוהו ב"ד כבפרש"י שם.
ואף שיכול להיות גם במצב דעשירות - באם עבר על לא תחמוד גו'-- לא שכיח דאין לו לשלם (חמשה) בעשירות המופלגה דביזת מצרים והים.
*20) ראה בכורות ה, ב: שאין לך כאו"א מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים. ובפרש"י בא יג, יג [בדפוסים לפנינו נמצא בחצע"ג (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם וזהבם של מצרים. אבל בדפוס א' וב' ובכת"י רש" - תיבות הנ"ל (,שאין לך .. חמורים") אתן בחצע"ג].
הערות
- 1. אוה"ח עה"פ ,,עוד דקדק לומר כו'".
- 6. בא יב, לה"ו.
- 7. בשלח טו, כב.
- 8. לך טו, יד.
- 18. משא"כ בהיותם במצרים - שדרשו רז"ל שהי' לבנ"י ע"ע (ראה ירמי' לד, יג. ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה). וראה תו"ת לוארא ו, יג (וקדמו בקה"ע בירוש' שם). תו"ש מילואים בס"פ וארא.
- 6. - אבל ביצי"מ נשתלחו העבדים עברים, כמובן בירמי' (ע"פ הירוש'*). ועוד וג"ז עיקר - כשקיבל הע"ע ביזת מצרים (שזה הי' לפני יצי"מ בפועל - ונצלתם את מצרים) - ודאי שפדה א"ע תומ"י.
- 9. כהכתוב (שהובא בסיום פרש"י בד"ה (הב')
- 8. *) דציווי שילוח עבדים הי" (ע"פ הירוש') בתחילת חזרת משה למצרים, כשבנ"י בשעבודם. בירמ" מפורש שהעדר קיום השילוח הביא גלות בבל, ועכצ"ל שבגלות מצרים - קיימו הציווי שהרי נגאלר.
- 9. ועפ"ז מובן ד,ולא שמעו אבותיכם" (שבירמי" שם) אינו ,,אבותיכם" במצרים שלפנ"ז. כ"א דהשרים אליהם דיבר ירמ".
- 20. ציווים הראשונים לאחרי מ"ת (יתרו כ, כ ואילך).
- 1. ובפרט שמתחיל תיכף ,כי תקנה" בלי הקדמה, ולא כבפ' בהר ,,וכי ימוך אחיך עמך (ואז) ונמכר לך". וכיו"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.