234
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ויש לומר, שגם זה מודגש בדרשת המכילתא, הלומדת את ההלכה מ,זכור" ו,שמור" שהן מצות עשה*? ומצות לא תעשה מדאורייתא בשבת עצמה. בעוד אשר לפי הגמרא, לומדים כל זאת מיום הכיפורים, הרי הלימוד (שמתחיל ומתענה מבעוד יום) הוא מ',ועניתם את נפשותיכם בתשעה", שכך מודגש שאין זה זמן עיצומו של יום?.
הסיבה לכך שענין זה הוא, לפי המכילתא, רק לגבי שבת ולא לגבי יוםדטוב (ויום הכיפורים) היא, שזה בהתאם להבדל הכללי בין קדושת שבת לקדושת יום טוב (ויום הכיפורים): שבת היא ,מקדשא וקיימא"? = יש קדושה עצמית על-ידי ה,חפצא" של השבת, ולכן גם התוספת שבת היא ענין הבא מן החפצא, ואינו תלוי ב,,גברא". לעומת זאת יום טוב (ויום הכיפורים) - ,,ישראל דקדשינהו לזמני (=שמקדשים את המועדים)"?, ולכן גם התוספת
יתרו ה
אינה נקבעת מעצמה, מצד ה,חפצא", אלא תלויה ב,גברא" - באדם.
1 ההבדל בין הדעות למעשה
ההבדל באופן הלימוד שלעיל בין המכילתא לבין הגמרא נוגע גם להלכה. מן ההבדלים ביניהם לגבי ההלכה למעשה:
לפי הגמרא יוצא, שהחובה להוסיף מחול על הקודש היא אותה חובה ב/,כל מקום שנאמר שבות" - על האדם חל ציווי אחד, ש,בכל מקום שנאמר שבות" הוא יוסיף בשביתה מחול על הקודש, ולכן נלמדת הלכה זו לגבי יום הכיפורים, לגבי שבת ולגבי יום טוב מאותו פסוק, כי זהו ציווי אחד'*.
לעומת זאת, לפי המכילתא יוצא, שהתוספת בשבת היא פרט בשבת, בעוד אשר התוספות ביום הכיפורים וביום טוב הן באופן אחר.
מכך נובעת תוצאה שונה להלכה'":
הערות
- 6. וראה גם המשך המכילתא שם: לקדשו בברכה מקדשין על היין כו'.
- 7. ומה שגם לפי הפס"ד (רי"ף ורא"ש (פ"ח ס"ח) יומא שם. שו"ע אדה"ז שם) כהברייתא, יש קס"ד ,(יכול) יהא ענוש כרת על התוספות כו'"- אולי י"ל, כי פשטות לשון הברייתא ,הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום" משמע, שהתורה כללו (בנוגע להחיוב) בעיקר היום. אבל לאחר שממעטינן עונש מ,,עצם היום הזה", מוכח שהוא גדר וענין בפ"ע.
- 3. ולהעיר שבתו"כ (אמור שם) כל הלימוד ד,,עצם עצם" (למעט תוס' מעונש ואזהרה כו') הוא בהמשך ללימוד תוס' מועניתם [משא"כ ביומא שם ע"ב (וראה הה"מ ולח"מ לרמב"ם שם. ב"ח טאו"ח סתר"ד ד"ה ,ומ"ש כאילו". ובכ"מ)].
- 8. ביצה יז, א.
- 9. ברכות מט, א.
- 0. כ"ה דעת הרשב"ץ בזהר הרקיע עשין טז (הובא ברי"פ פערלא שם קצח, א ואילך). וגם להאופן דלעיל הערה 24, י"ל שהוא מצוה וקדושה אחת ביוהכ"פ שבת ויו"ט, דכן הוא דין התורה דבכל זמן הסמוך לזמן קדוש נתוספה (אם ע"י קבלת האדם או שהתורה מוסיפה בע"כ) קדושה בזמן זה. וראה צפע"נ שבהערה 24. וראה הערה הבאה.
- 1. לכאורה י"ל הנפק"מ בפועל: אם אפשר לקיים מצוות השייכות ליום השבת כקידוש ואכילת שבת (וכיו"ב) בזמן התוס' (ראה גאונים הובאו ברשב"א ברכות (כז, ב), ב"י לטאו"ח סו"ס רסו, ט"ז או"ח סו"ס רצא וסו"ס תרסח. שו"ע אדה"ז סרס"ז ס"ג. ועוד). דלכאורה, לב' אופנים
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. לקו"ש חט"ז ע' 234
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.