232

8 לקוטי

הוא רק באופן הדרשה: לפי הברייתא לומדים את ההלכה של תוספת בשבת מאותו פסוק כמו תוספת ביוםהכיפורים וביום"טוב. ואילו לפי המכילתא יש בתוספת-שבת חידוש מיוחד שאו קיים ביום-הכיפורים וביום-טובי', והוא נלמד מן הפסוק מזכור את יום השבת לקדשו". [בברייתא אין סוברים שיש חידוש מיוחד בתוספת-שבת"', והדבר קשור בכך שלומדים הלכה זו לגבי שבת מהתוספת ביום-הכיפורים].

ויש לומר, שעל חידוש זה בתוספתשבת רומזת המכילתא באומרה ,,משל לואב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו, שהרי, לכאורה, לא מובן (וכפי ששואלים המפרשים"): מה מוסיף המשל בהבנת הענין ,מוסיפין מחול על

אליבא דרבי ישמעאל - דהרי בר"ה שם אי' דרבי ישמעאל נפקא לי' דמוסיפין מחול על הקודש ביוהכ"פ שבת ויו"ט מדתניא ועניתם (הנאמר ביוהכ"פ), והרי (גם) המכילתא הוא דרבי ישמעאל - מ"מ, דיו לומר שתרי תנאי פליגי (רק) בנוגע למקור הלימוד, אבל לא בנוגע לעצם הדין.

8 ואין לומר שלהמכילתא ילפינן תוס' ביוהכ"פ ויו"ט מ(זכור ושמור הנאמר ב)שבת = כמו לר"ע (ר"ה שם) דלדעת התוס' (שם ד"ה ור"ע) ועוד, יליף כולהו (שבת יו"ט ויוהכ"פ) משביעית - כי בשלמא לר"ע שיליף תוס' שביעית מהלשון ,תשבות", אפשר לגמור מיני' גם בנוגע לשבת ויוהכ"פ כו' שגם בהם נאמר שביתה. ועוד: שבת ויוהכ"פ כו' חמורים משביעית שהיא רק בלאו.

משא"כ. להמכילתא שילפינן תוספת מזכור ושמור, אינו שייך לכאורה ליוהכ"פ ויו"ט. ועוד: שבת חמורה מהם שהיא בסקילה.

9) ופליג אמכילתא, כהלשון ,שבתות מניין".

*19) ראה זית רענן ליל"ש: לא ידעתי למה משל אותו לזאב. ועוד (נקבצו בתו"ש חט"ו מילואים סי"ג).

יתרו ה

הקודש"?? = להלן.

וכפי שענין זה יוסבר

ד. תוספת שבת - מצד הגברא או החפצאז

ההסבר לכך הוא: את ההלכה ,מוסיפין מחול על הקודש" ניתן לבאר בשלושה אופנים!?:

א) מצוה על האדם לקבל על עצמו תוספת שבת, ולא לעשות בה מלאכה. אך אם הוא עבר על כך, ולא קיבל על עצמו את התוספת, מותר לו לעשות מלאכה עד לתחילת זמן השבת ממש - בין השמשות.

ב) אף כאשר האדם אינו מקבל על עצמו תוספת שבת, חל עליו איסור-