224

אך לא בער. ולכאורה: אם ה,אש" - ,ירד עליו ממש", צריך היה ההר לבעור> [ובמיוחד הצמחים וכל אשר היה עליו, כנאמר במפורש בפסוק? שעל הר סיני היה סנה, וכפי המובן בפשטות, לא היה זה הסנה* או הצמח היחיד על הר סיני?]?

66 וכמו בסנה שנאמר (שמות ג, ב) ,הסנה בוער באש".

ואף שגם בהר סיני נאמר (ואתחנן ד, יא (הובא בפרש"י פרשתנו יט, שם ד"ה הכבשן). שם ה, כ) ,וההר בוער באש גו'" - מ"מ, מכיון שנאמר כאן שההר רק ,,עשן", מסתבר, ד,,בוער" (בנדו"ד) אין פירושו שנראית אש, כ"א שהוא חם ביותר, עשן (וכיו"ב), וכמש"נ (אסתר א, יב) ,וחמתו בערה". וראה רש"י בשלח טו, ח: כועס .. עלה עשן .. שריפה.

ושאני בסיפור דסנה דנאמר (שמות שם) שתמה ש,הסנה איננו אוכל".

7 שמות שם, אדב.

8 ראה רמב"ן דברים א, ו.

09 ראה שמות שם: וינהג את הצאן גו' (כדי לרעות - ראה רש"י שם). ונאמר (תשא לד, ג) ,אל ירעו אל מול ההר ההוא". ולהעיר מפרש"י שמות (שם, ב): ולא אילן אחר כו'.

ולהוסיף: את"ל שאין שם אילנות ועשבים רק הר של אבנים - הרי ע"פ טבע גם עשן אינו שייך*. [ואף שזה שהעשן הי' ,עד לב השמים" (ראה פרש"י פרשתנו שבהערה 6) זהו לכאורה ענין ניסי - הרי

יתרו - שיחות -

אפשר לומר, שההר היה מלא עשן אך בנס לא בער, ברם לשם מה יש צורך לעשות נס זה במיוחד? ובמיוחד כאשר לפני כן, לגבי הסנה שבהר סיני, כתוב שהוא בער. לפיכך פשוט יותר להסביר שהדבר היה כך בדרך הטבע: כיון שאש ה' לא ,ירד עליו ממש", אלא היא נשארה מעל ההר, ולכן לא בער ההר, אלא רק ,עשן כולו" מפני האש אשר היתה רק סמוכה אליול', כתכונתה הטבעית של האש, שכאשר האש סמוכה במדה מספקת לדבר כלשהו עולה מדבר זה ,עשן".

ולפיכך אומר רש"י מיד בפסוק זה ,ינול ירד עליו ממש" - מן הפסוקים כאן!' מתעורר ספק אם ,ירד עליו ממש".

אך לפי זה יש להבין מצד שני: מדוע

אין הכרח ע"ד הפשט** להגדיל הנס ולומר שגם עצם התהוות העשן הי' שלא ע"פ טבע. ולהעיר מרד"ה וכל העם תש"ד]. וראה לקמן ע' 297 (ס"ז).

ומ"ש באוה"ח עה"פ וה"ס עשן: ששלט האש בגופו של הר ונשרפו אבניו כו' - הרי פי' עשן - שנשרפו, אינו ע"ד הפשט.

1 ולא כתב רש"י פירושו לפנ"ז עה"פ ,וה"ס עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש" (שהוא המטיל הספק), כ"א עה"פ וירד גו' שהוא עיקר הסיפור בזה - כבכמה מקומות עד"ז שמחכה עד שידעו כל הפרטים (אולי ימצא בהם תירוץ).