218

המצוה* והמצוה חלה בפועל על החפצא5, ולא לפני כן*.

[וזאת לא רק לגבי מצה ומרור, כי אם גם לגבי קרבן פסח. אמנם, כבר הקריבוהו בין הערבים, אבל הוא ,לא בא מתחילתו אלא לאכילה"?י, ולכן שלמות המצוה ב,חפצא" של קרבן פסח היא רק בלילה, בעת חובת האכילה**, ביחד עם מצה ומרורפי].

*יא. מתן תורה גרם לאפשרות של חפצא דמצוה

ולפיכך אמר רק יוסף ,האי יומא דקא גרים": המשמעות הפשוטה של ,גרים" היא, שהפעולה איננה תוצאה

4 וכן משמע להגירסא כמו"ש במכילתא ,לפניך על שלחנך", משא"כ להגי' המובאה בהגש"פ (וראה שינוי הל' דתרוה"ד ואדה" שבהערה הקודמת). וראה הגש"פ קה"ת על הפסקא ,יכול מר"ח".

5) ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג עשה לג (קפז, ד).

6) להעיר בכהנ"ל מהשקו"ט הידוע האם יש חיוב המצוה על האדם גם לפני זמן המצוה. וראה צפע"נ על הרמב"ם הל' שבועות (פ"ה הט"ו) שמחלק בין סוכה ומצה. וראה לקח טוב כלל ו (לא, א ואילך). שד"ח אסיפת דינים מע' יו"כ סי' א' סק"י. לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 64 בהערה. לקו"ש חל"ב ס"ע 129 ואילך.

7) פסחים עו, ב.

8) ראה שבלי הלקט שבהערה 33: למדת שמצות ההגדה בשעת אכילתו של פסח ולא בשעת אזהרתו ולא בשעת לקיחתו ולא בשעת שחיטתו.

9) ולהעיר בכהנ"ל מצפע"נ מהד"ת (מ, א. עז, א) דמחלק בין מצה ומרור (וכמה מצות) אם נעשה חפצא דמצוה לפני מעשה המצוה או שנעשה בעת קיום המצוה. ועד"ז באיסורים - ראה צפע"נ הלי מאכלות אסורות פ"ב הכ"ה. הל' תרומות (ל, א).

יתרוג שיחות -

ישירה, אלא נגרמה באופן עקיף.

וכך בעניננו: כאמור, חל שינוי בחפצא (,ונתרוממתי") באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות בפועל, ,האי יומא" גרם לכך שלימוד התורה וקיום המצוות ישנו את החפצא, בשני דברים'*:

א) נתחדשה המציאות של חפצא דמצוה, שעניני העולם הם כלי מוכשר לקיום מצוה בהם או באמצעותם.

ב) אז חל שינוי ב,חפצא" של בני ישראל עצמם - הושלמה גירותם, ונכנסו תחת כנפי השכינה'", והרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי??: כלומר, ישראל, גופם כפשוטו, נהיו ,גוי קדוש"ל -

ומפניי זה יש בידי יהודי היכולת והכוח* לקיים באמצעות דבר גשמי מצות ה', ובאמצעות זאת להופכו לחפצא דמצוה. זהו ,יוסף" - הוספה, שה,שוקא" ייהפך למקום קדוש, לחפצא דקדושה. וכך גם לגבי ישראל עצמם: כאשר יהודי לומד תורה בפועל, חל בו שינוי והתעלות - ,ונתרוממתי" - בנוסף לקדושתו התמידית5.