214

לכאורה, כיצד לומד רש"י מלשון רב יוסף את הענין של ,נתרוממתי"? הן הפירוש הפשוט של דבר" הוא, שבאמצעות לימוד התורה הוא נעשה שונה מכל בני האדם שבשוק, שאינם לומדים תורה.

אבל לפי האמור לעיל מובן הדבר: כשם שהשינוי שגרם ,האי יומא", הוא שלאחריו משנה קיום המצוות את החפץ לחפץ של מצוה, כך גם לגבי לימוד התורה: אמנם, גם לפני מתן תורה יכלו ללמוד תורה, להשיג את חכמתה, ולקנות דברי תורה, אבל הדבר לא השפיע על שינוי ה,חפצא" של לומד התורה. ואילו באמצעות לימוד התורה לאחר מתן תורה חל שינוי בלומד - ,ונתרוממתי"*:, הוא נעשה לחפץ נעלה יותר.

ח. לפני מתן תורה לא היה חפ שהוא ערלה או

קדושה לפי האמור לעיל יובנו המילים ,דקא גרים": בשינוי שהביא ,האי יומא" ישנו עוד ענין:

לפני מתן תורה לא היו האיסור או המצוה חלים על החפצא, על עניני

העולם, אלא היו ציוויים על האדם של עשה ולא תעשה. ואילו לאחר מתן תורה, יש בחפץ ובעולם עצמו מהות של מצוה או איסור.

מעין דוגמא לדבר זו אפשר למצוא לפני מתן תורה:

אחד מן ההסברים לכך שאברהם אבינו לא קיים את מצות מילה לפני שהוא נצטווה על כך, למרותך ש,קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה", הוא, שכיוון שלא היה ציווי על המילה הרי לא היה במציאות של התורה כל המושג של דבר שהוא ערלה, לכן גם לא היתה קיימת מציאות של מילת הערלה, אלא היה זה כחותך בעלמא.

אמנם, כך הוא הדבר גם באכילת מצה וכדומה, שאין כלל מציאות של מצה, או עניני מצוות בדומה לזה, ובכל זאת אנו מוצאים קיום אכילת מצה וכל המצוות על-ידי אברהם ובניו אחריו?. אלא, ההסבר לכך הוא, שבכל אופן היה מושג של אכילת מצוה, והיו הבדלים באכילה של ,פת לחם", ,בן הבקר" וכדומה, כמו בהכנסת אורחים של אברהם, ובכללות, היה קיים מושג של ,לעשות צדקה", כולל לבוש ובית. (ועוד: בקיום מצוות אחרות אין הבדל זה מונע את קיום המצוה כראוי, ואילו במצות מילה, לו היה מל לפני שהיה