188
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שבת הוא. ענין של ,זכרהו", יוצא אפוא, לפי זה, שככל שמשתמשים בעירוב יותר ובמשך זמן ארוך יותר לצורך סעודות השבת, כך מודגש יותר ונעלה יותר הענין של ,זכרהו": בכל פעם כאשר אוכלים את מאכלי השבת שהכינו ביום"טוב באמצעות העירוב, מוסיפים ל,זכרהו" על-ידי שיתוף הפת של עירוב התבשילין בסעודה.
במילים אחרות: כאשר מניחים את העירוב בכל סעודה, וגם בסעודה שלישית, האחרונה, מקשרים את הענין של ,זכרהו" של עירוב תבשילין ל,,כל צרכי שבת" עד לאחרונים שבהם.
דברים אלו אמורים רק לגבי עירוב תבשילין, שמפני הענין של ,זכרהו" יש מקום לשמירת העירוב עד לסעודה שלישית ל:,
ואילו לגבי עירובי חצרות אין קיים ענין זה, ולכן אין צורך, לדעת אדמו"ר הזקן*, לשמור את העירוב עד סעודה
שלישית, אלא, להיפך, רצוי יותר ,לבצוע עליו בשבת שחרית" כאשר מקיימים באמצעותו מצות אכילת סעודת שבת, בסעודה שבה חייבים לפי כל הדעות לאכול פת, כפי שהוסבר בסעיף ג'.
שבת - קודש, :ים-טוב - שלילת החול
ההוראה הנלמדת מענין זה בעבודת ה' היא:
הערות
- 9. אלא מכיון שסברא זו לא נזכרה בגמ' וראשונים כו' לא כתב אדה"ז בפירוש כ"א טעם המפורש ,,לעשות בו מצות הרבה כו'"- ע"ד משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 106 ואילך) - שכנראה אדה"ז בשו"ע שלו - ע"ד הרמב"ם בספרו - אינו מביא דינים מחודשים כו' - רק רמזה בסגנון לשונו, שאכילת (והשתמשות) העירוב בסעודת שבת היא גם גדר בע"ת גופא (כנ"ל ס"ח).
- 0. וי"ל שטעם המהרי"ל הוא (לא מפני שפליג על סברא זו - ראה לעיל בפנים ס"ז בדברי המהרי"ל כ"א) מפני שס"ל שברכת המוציא נוספת דסעודה שלישית (עם אכילת פת אז) מכריעה המעלה דאכילת פת דסעודת שבת (דלא כנ"ל ס"ג), כיון שגם לדעת אלו שאין חיוב פת בסעודה שלישית, באם אכיל אז פת - מצוה קעביד. וע"ד כשנוסף על ג' התפלות מתפלל כל היום (ברכות כא, א), נתינת
- 3. בשלח ד שיחות 201
- 4. צדקה לאחרי שכבר נתן חומש, ועוד כו"כ.
- 5. באופן אחר: שני ענינים בזה: ענין וחיוב סעודות שבת (ב, ג, או ד (שבת קיז, סע"ב)), ענין וחיוב עונג שבת (בדברים ו)במאכלים שהם חשובים עונג ואין בזה שיעור דאפילו ,,דבר מועט ולכבוד שבת עשאו", ולאידך גיסא ,,יש להרבות כו' כפי יכלתם והשגת ידם. וכל המרבה כו' ובתיקון מאכלים רבים וטובים ה"ז משובח" (שבת קיח, ב. רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ז. שו"ע אדה"ז ר"ס רמב).
- 1. אלא שעצ"ע למה מוסיף אדה"ז בחצע"ג (ראה לעיל הערה 13) ,או בסעודת הלילה אם סועד משחשכה ודאי" - דלכאורה טוב יותר להמתין עד סעודת שחרית דאז עושים בו ,,מצות הרבה" (ב"פ לחם משנה וסעודת שחרית*).
- 7. ואולי טעם המנהג ,לאכול העירוב משחשיכה מיד" (מנהג מהר"ם - נסמן בהערה הנ"ל) הוא לאשמעינן ד"בבין השמשות סגי"(ראה ב"י שבהערה הנ"ל), ע"ד מאמר ר' זירא ברכות לח, סע"א ואילך.
- 8. ולהעיר ממ"ש המהרי"ל (אחי אדה"ז) בשארית יהודה (חאו"ח סי' ו'. נעתק בהוספות לשו"ע אדה"ז או"ח ח"א ע' 52 [356]): שמעתי מפי קדשו [רבינו הזקן] פעמים רבות דכל ספק [שבשו"ע]העמיד בתוך חצע"ג ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. וראה קונטרס השלחן (להררא"ח נאה) מבוא ס"ח. ואכ"מ.
- 9. *) ולהעיר ג"כ דכבוד יום קודם לכבוד לילה - שו"ע אדה"ז סרע"א סוס"ח. רסרפ"ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.