186
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולכאורה, אין מובן: הגמרא מציינת את שני הטעמים, של רבא ושל רב אשי, בהמשך לאסמכתא מן הפסוק ,זכור את יום השבת לקדשו", ואת האסמכתא השניה מזכירה הגמרא רק לאחר הזכרת שני הטעמים - מדוע, אפוא, סובר רש"י שהאסמכתא מן הפסוק ,זכור את יום השבת לקדשו", היא רק לפי הסיבה של רבא31?
אלא, לפי האמור לעיל, מובן הדבר: הלימוד מן האסמכתא השניה מבטא את התקנה באופן שלילי - ,,אין אופין אלא על האפוי... ": אסרו את הבישול ביוםטוב, אלא אם כן קיים ,האפוי" ,בחמישי בשבת":י, לעומתו, הלימוד מן הפסוק ,זכור את יום השבת לקדשו" מבטא את התקנה באופן חיובי = יש הכרח ב,,זכרהו".
לפיכך סובר רש"י שהאסמכתא מ,זכור את יום השבת לקדשו" היא לפי הסיבה של רבא, שתקנת עירוב
תבשילין היא ענין חיובי = ,כדי שיברור מנה יפה לשבת...".
שמירת העירוב לשבת - תוסיפת ב,זכרהו"
בהתאם לאמור לעיל, שלפי רבא תקנת עירוב תבשילין היא ענין חיובי של ,זכרהו מאחר שבא להשכיחו", אפשר לומר, שלפי טעם זה יש מקום לשמירת עירוב התבשילין בשלמות גם ביום השבת עצמו.
אמנם, כאשר מסיימים את הכנת צרכי השבת כבר אינו קיים החשש של ,קרוב שבת להשתכח .. ואינו מניח לשבת כדי כבודו" ,ואינו מכלה את הכל ליוםדטוב...", ולכן כבר מותר לאכול את העירוב*, אך בכל זאת, כיוון שהעירוב מזכיר את הענין החיובי של ,זכרהו", סביר שזכרון זה יימשך גם בשבת עצמה, ככוונה הפשוטה של ,זכור את יום השבת לקדשו", שצריך לזכור את השבת ביום השבת עצמן**.
במילים אחרות כיוון שזוהי שבת שהיה עליה חשש ,שבא להשכיחו", הרי צריך לקיים את הענין של ,זכור את יום השבת לקדשו" בשבת זו בהדגשה מיוחדת, באמצעות שמירת עירוב התבשילין גם בשבת עצמה.
ויש לומר שזהו הטעם לדברי מהרי"ל לגבי עירוב תבשילין, האומר ,וטוב להותיר (את העירוב) מיום"טוב לשבת"
הערות
- 1. ומהר"ם שי"ף שם. אבל בחי' המאירי מפרש הסוגיא כפרש"י (,כך נראה פי' סוגיא זו מתוך פי' רש"י") וכותב בפירוש (ועד"ז בבית הבחירה) ,והני אמוראי כולהו מיהא ס"ל דערובי תבשילין אסמכתא דילי' מזכור וכו'" (וראה הערה הבאה).
- 2. - אבל גם לפירושו, מזה שרש"י (ועד"ז במאירי) מפרש על ,זכרהו וכו'" - ,קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו כו'", מובן, שפירוש הפשוט בהאסמכתא הוא כטעמו דרבא.
- 1. וראה ר"ן דמפרשו אליבא דר"א ("זכרהו מיו"ט שבא לאסור עליך שלא תבשל לו וכו'"). וברי"ף ורא"ש מביא רק האסמכתא ד,זכור וכו'" ומ"מ מביא ב' הטעמים דרבא ור"א. וראה מאירי שבהערה הקודמת. ובצל"ח שם: ,,דרבא מפרש כפירש"י ור"א מפרש כפירוש הר"ן וכו'".
- 2. ל' רש"י שם ד"ה אלא על האפוי.
- 5. בשלח ד שיחות 19
- 3. נסמן בתחילת השיחה.
- 4. ולהעיר מפרש"י ביצה שם ד"ה מ"ט: וכי אתא קרא לקדוש היום כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.