156

שבמצרים") שבאותו דור היו רשעות ושנאה כלפי ישראל באופן מלא כשאר המצרים, ולכן חל עליו העונש של ,הרוג".

יא. דברי רש"י רומזים לכל הדורות לגבי ,טוב שבנחשים"

לפי זה מובן שדברי רש"י ,,כשר שבמצרים הרוג" המצוטטים כאן כדי לענות על הקושי בפסוק זה, אמורים, בפשטות, לגבי המצרים שבדור ההוא, שעליהם מדובר בפסוק, שלהם, ואפילו ל,כשר" שבהם, מגיע עונש של ,הרוג" מן הסיבה שהוזכרה לעיל, ואילו על המצרים של דורות אחרים, כשרים ורשעים, אין רש"י מדבר.

אך ,,בן החמש" מעורר שאלה: מן ההתבטאות ,מכאן היה רבי שמעון אומר..." משתמע, שענין זה אמור לגבי כל תקופה אחרת בדורות מאוחרים יותר. מהי ההשלכה על שאר הדורות מכך ש,כשר שבמצרים (בדור ההוא) הרוג"?

לפיכך מביא רש"י את המשך מאמרו של רבי שמעון ,טוב שבנחשים רצוץ את מוחו", ובכך הוא רומז שהמסקנה לדורות איננה בענין של ,כשר שבמצרים הרוג", אלא שנלמד כאן הכלל של ,טוב שבנחשים רצוץ את מוחו".

בנוסף לכך: ,מכאן" מובן, שאם יימצא מישהו שיחסו לרעה לישראל היא כזו שניתן לכנותו ,נחש", והוא ידוע בכך - כפי שמוצאים לטובה,

ששמשון נקרא נחש* - חל על הכלל: ,טוב שבנחשים..."*.

ולהעיר, שבתקופת רש"י ותלמידיו היו רבים שנהגו כלפי ישראל כ,נחש", כפי שמתבטא גם בקינות שכתבו רש"י ותלמידיו.

יב. "רצוץ את מוחו" של הנחש, בגלל שנאתו התמידית לאדם

לפי זה מובן גם החידוש שמוסיף המאמר ,טוב שבנחשים רצוץ את מוחו", על הפסוק המפורש ,הוא ישופך ראש": מן הפסוק ,הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" יודעים ש,ישופך ראש" תלוי ב,אתה תשופנו עקב" - ריצוץ ,ראשו" של הנחש כאשר הוא במצב של ,ואתה תשופנו עקב"ל.

על כך מוסיף רבי שמעון: כשם שיש להרוג אף את הכשרים שבמצרים בגלל שנאתם הארסית לישראל, ולא בגלל יציאתם למלחמה נגד ישראל, כך גם לגבי נחש, שהקב"ה כבר גזר את הגזירה ,ואיבה אשית בינך ובין..." אין להמתין עד שהנחש יתנפל

על אדם, ורק אז ,,ישופך ראש", אלא