154
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
,מכאן היה רבי שמעון אומר...", למרות שאין זה ספר הלכות: מדברי רש"י שה,ירא את דבר ה'" נתן את בהמותיו לפרעה, מובן, שגם הם היו בעת קריעת ים-סוף?, ואף הם נענשו עם שאר המצרים, ונדרש, אפוא, הסבר%: כיצד ייתכן שה,ירא את דבר ה'" טבע בקריעת ים-סוף כמו% מי שלא היה ,ירא...", כנאמר בפסוקים*: ,לא נשאר בהם עד אחד", רק מפני שנתן את בהמותיו?
(אם נאמר שטביעתם היתה בגלל
רדיפתם לשם מלחמה בישראל היה מובן מדוע מגיע להם עונש, ורש"י לא היה צריך להסביר זאת>, אך כיוון שלא רדיפתם היתה הסיבה לטביעתם, קשה להבין מדוע נענש גם מי שהיה ,ירא את דבר ה'").
ובמיוחד, כאשר ,בן החמש" כבר למד בענין סדום ועמורה", שלו נמצאו שם רק עשרה (תשעה) צדיקים, היו הם בעצמם ניצלים וזכותם היתה מגינה על כל יושבי עירם, וכאן ארע בדיוק ההיפך: לא די שה;,ירא את דבר ה'" לא הגן והציל את המצרים האחרים מכליה, אלא אף הוא עצמו לא ניצל.
לפיכך מצטט רש"י את מאמר רבי שמעון ,מכאן... כשר שבמצרים הרוג טוב שבנחשים...", כדי להסביר שה,ירא" לא נענש רק על כך שנתן את בהמותיו לפרעה, אלא שהעונש הכבד של ה,ירא" מוכיח שנתינת הבהמות היא תוצאה של שנאה לישראל, המשותפת לכל המצרים*י, שנאה ארסית כזו, כנחש, שהניעה את
6 וראה צידה לדרך כאן. - בלבוש שם כ' דאפ"ל ,,שלא הלכו להרוג את ישראל רק הלכו לכבוד פרעה כו'", ולכן מביא רש"י ,כשר שבמצרים הרוג", כלומר ,ודאי הש"י הבוחן כל לבות כו' יודע כו' עכשיו נהפך לבם לשונאים ולהרוג ולאבד רדפו כו'" - אבל (נוסף על המבואר לעיל ס'ג ובהערה 23, דכוונת רש"י היא שנהרגו (לא משום שרדפו אחרי בנ"י, כ"א) משום שנתנו בהמתם לפרעה - הרי) מפרש"י לעיל (פסוק ו) מוכח שהלכו מרצונם הטוב, וכנ"ל הערה 42.
הערות
- 2. כמ"ש בלבוש כאן (נעתק לעיל הערה 23). ויובן ייתר ע"פ פרש"י לעיל (פסוק ו) ד,לקח עמו" - ,,משכם בדברים כו' אני אשוה עמכם בחלק כו'", ומזה מובן שגם לקיחת הבהמות היתה באופן כזה ע"י ש,משכם בדברים"* [אף שהפירוש ב,ויקח" כאן הוא כפשוטו - פעולת הלקיחה - שהרי קאי על ,רכב"] - ובמילא פשוט ש(לא רק שנתנו בהמתם, אלא) גם הם רדפו ,בשביל ממונם שהשאילום" (פרש"י לעיל פסוק ה).
- 2. (אבל לולי זה אפ"ל ש,הירא את דבר ה'" נשארו במצרים, שהרי גם לאחרי קרי"ס נשארה אומה במצרים, וכדמוכח ממש"נ (שלח יד, ד) ,נתנה ראש ונשובה מצרימה" (וראה תשא לב, יב. פרש"י לקמן יד, כה. ועוד), וכמובן גם בפשטות הדברים שלא כל האומה יוצא לצבא).
- 3. וע"ד מ"ש בלבוש כאן.
- 4. בענין המיתה - וראה פרש"י לקמן טו, ה (ד"ה כמו אבן).
- 5. יד, בח.
- 6. *) ובזה מתורצת בפשטות קושיית המשכיל לדוד כאן (וכן קושיית הלבוש שבהערה 46) ,,דילמא לעולם כשרים היו אלא דבאונס המלך לקח כל הבהמות שלהם" [ובפרט שע"כ צריך לפרש כן הס"ד ,וא"ת משל ישראל היו" - שהרי פשוט שבנ"י לא נתנו בהמתם לפרעה מעצמם] - כי כבר פרש"י לעיל דאופן הלקיחה הי' ע"י ₪,משכם בדברים".
- 7. בשלח א שיחות 15
- 7. וירא יח, כג ואילך.
- 8. ולא רק כמ"ש בלבוש ד,עכשיו נהפך לבם לשונאים כו'".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.