151

4 לקוטי

ב) שהמאמר נאמר בדרך גוזמא, כהסבר על המשך מאמרו של רבי שמעון (כפי שהוא מובא במסכת סופרים%) ,,הכשירה שבנשים בעלת כשפים"; חס וחלילה לומר על בת שרה רבקה רחל ולאה, ובמיוחד על ,הכשירה שבהן", שהיא ,בעלת כשפים" אלא שהמאמר נאמר בגוזמא כדי להדגיש את הזהירות שיש לנקוט אפילו לגבי ה,כשירה שבנשים"?, בדומה לכך אין הכוונה ב,כשר שבמצרים הרוג" לפשט, אלא זוהי הדגשה מוגזמת, עד כמה אין לסמוך עליהם.

ג) בתקופת רב שמעון סבלו היהודים צרות רבות משונאי ישראל, ואליהם התכוון רבי שמעון במאמרו ,כשר שבמצרים הרוג", כיוון שהראו שנאה גלויה כלפי ישראל, כ,נחש" המוזכר מיד לאחר-מכן, המלא בארס. אך אין הוא מתכוון לכל הגויים, ואפילו לא למצריים. הוכחה לכך: ישנם כמה מאמרי חז"ל המדגישים את רחמנותו של הקב"ה על המצריים, ואף יותר מכך בולט הדבר בציווי ,לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו"] -

פירושים אלה ודומים להם אינם מובנים באופן פשוט ממשמעות המילים שאומר רש"י ,כשר שבמצרים הרוג", ואם כך היה צריך רש"י להוסיף מילים כדי להסביר את כוונתו ב,כשר שבמצרים הרוג".

בשלח א

וכיוון שרש"י אינו עושה זאת, אלא מצטט מילים ספורות אלו בלבד מדברי רבי שמעון במכילתא, הכרחי לומר, שכוונת המאמר מובנת באופן פשוט ממילים אלו עצמן, ורש"י אינו צריך להוסיף דבר כדי לתרץ קושי זה, אפילו לא ל,בן חמש".

ה. חיזוק הקשיים

מכל האמור לעיל נובעת תמיהה עזה ביותר בענין זה: נניח, שנתרץ את רש"י ונסבירו לכל צדדיו, ונסביר כיצד מובן המאמר ,כשר שבמצרים הרוג" באופן פשוט ל,בן החמש", אז יהיה קשה מצד שני: כיצד ייתכן שגדולי ישראל במשך הדורות התייגעו בחיפוש אחר תירוץ לקושיה, ולא הסתפקו בהסבר של רש"י ל,בן החמש"?

שהרי ברור, שהכוונה כאן איננה לענות לשאלת בן החמש בהסבר המתאים להבנתו, אך איננו ההסבר האמיתי, אשר אותו הוא ימצא בספרים הנ"ל רק כאשר יגדל. אין לומר, שרש"י מלמד את בן החמש לא לפי האמת, אלא ברור שרש"י מתכוון כאן להסביר האמיתי, אשר פשוט כל כך, שרש"י אינו צריך להוסיף דבר על לשון המכילתא, אפילו לצורך ,בן חמש". מצד שני, לא השתמשו בהסבר זה בשום ויכוח מן הויכוחים הנ"ל.

ו קש'ים נוספים בלשון רש"י

כן יש להבין: