117

א) חסר להם ,עשה טוב", קיום מצוות, ולא היה להם במה לצעוד לקראת ,,תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שבזכות זאת ,,הוציאך את העם ממצרים"*),

ב) הם היו פגומים ב,סור. מרע", נדבק בהם הרע של ארץ מצרים, ערוות הארץ, ולכן, אף אם יהיו להם ,מצוות להתעסק בהם", לא ייתכן ,שיגאלו" לגמרי ממצרים, אם לא יסירו את הרע, כי איך אפשר לצאת ממצרים אם יש בהם הרע של מצרים'*?!

לפיכך ניתנו להם שתי מצוות??: מצוה אחת המביאה ל,עשה טוב" - דם מילהיי, המכניסה את בני ישראל

להגש"פ, שמפרש ,ערום" - ערומים מן המצות. ,ומהו ערי' .. שלא קיימו מצות מילה".

0) שמות ג, יב וברש"י.

1) ע"פ המבואר בפנים יש לבאר זה שהעתיק רש"י (בראי' הב' - מזכרי' ט, יא) גם סיום הכתוב ,(גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך) מבור אין מים בו" - דלכאורה אין זה מוסיף כלום בהראי' -

כי בתיבות אלו מרמז רש"י לפירושו בפ' וישב עה"פ (לז, כד) ,והבור רק אין בו מים" - ,מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו", היינו דכאשר ,מים אין בו" באים בו במילא נחשים ועקרבים (ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 350 ואילך): ועד"ז בעניננו, דמכיון ש,לא היו בידם מצות" בדרך ממילא נעשו ,שטופים באלילים" (נתדבק בהם הרע של מצרים).

2) ראה גם גבורות ה' שם (אלא ששם מפרש, דמילה היא הסרת הערלה והפסח הוא עבודתו לו ית'. וראה הערה הבאה).

3) ראה עד"ז אלשיך כאן. וראה אוה"ת יתרו (כרך ז' ע' ב'תרצז): פסח הוא מל' .. ובה מל"ת .. ז"א שבו מ"ע והיינו ע"י מילה* יסוד ז"א (וראה שם

באג שיחות -

בברית עם ה**, ומצוה אחת הגורמת ל,סור מרע" - דם הפסח (כדלהלן בסעיף ז).

[בכך מובנת יותר ההדגשה שנתנו להם את דם פסח כמצוה להתעסק בה, כי לכאורה: עיקר מצוות קרבן פסח היא אכילתל*,

(כפי שרואים שמיד עם לקיחת השה עליו להיות ,שה לבית" באופן של ,מכסת נפשות איש לפי אכלו..."*, ודוקא זה ש,ראוי לאכילה, פרט לחולה... "").

אלא לפי האמור לעיל מובן, שדם הפסח מדגיש את השלילה"' - ביטול הרע של מצרים].

עִ' ב'תרחצ). ובאוה"ת שה"ש (ע' תפז): במצרים בשתי מצות בדם הפסח ובדם המילה .. דם פסח ה' גבורות שבמלכות ודם מילה ה' חסדים שביסוד.

ועפ"ז מתורץ מה שהקדים (רמב"ח ו)רש"י דם פסח לדם מילה - מתאים להסדר (כבקרא) סור מרע (ואח"כ) ועשה טוב (ראה אלשיך שם); וכן ה" גם אצל בנ"י במצרים (גם לרש"י), שהרי פסח הי' בין הערביים, ומילה - ,,באותו הלילה".

*37) עפ"ז יש לתרץ ג"כ מ"ש במשכיל לדוד ש,מצות הפסח (לחוד) אין בה כדאי שהיא מצוה שאין בה שום צערא דגופא אדרבה הנאה וטעמא"