109
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
116 לקוטי ה. ההבדלים בעין אמירת הלל בין השחיטה לאכילה בפסח ראשון ובפסח שנ?
לפי זה ניתן להבין גם את חובת אמירת הלל בפסח ראשון, ואת ההבדל בענין זה בין פסח ראשון לבין פסח שני.
בין ההבדלים שבין פסח ראשון לבין פסח שני, מציינת המשנה?: ,הראשון טעון הלל באכילתו השני אינו טעון הלל באכילתו (ובסיום) זה וזה טעונין הלל בעשייתן". על ההלכה ,ראשון טעון הלל באכילתו..." מתעכבת הגמרא: ,מנא הני מילי (=מנין לומדים זאת)? אמר רבי יוחנן... השיר יהיה לכם כליל התקדש חג*, לילה המקודש לחג טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג אין טעון הלל". לאחר מכן מתעכבת הגמרא על ,זה וזה טעונין הלל בעשייתן...", ואומרת ,מאי טעמא? (=מה הטעם?) איבעית אימא לילה קא ממעט, יום לא קא ממעט (=ניתן לומר, שהטעם לכך הוא, שהפסוק ממעט את הלילה שאינו מקודש לחג, אך אינו ממעט את היום שאינו מקודש לחג), ואיבעית אימא אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל".
מכך שלגבי ההלכה ,טעונין הלל בעשייתן" שואלת הגמרא בביטוי ,מאי
טעמא", ולא בביטוי ,מנא הני מילי", כפי שהיא שואלת לגבי ההלכה ,הראשון טעון הלל באכילתו... ", ומכך שהגמרא משיבה על כך (בתירוץ הראשון) ,לילה קא ממעט יום לא קא ממעט" - מובן, שבדיון זה אין כוונת הגמרא רק להסביר את המקור והטעם להלכה מה וזה טעוניץ הלל בעשייתן"5, אלא כוונתה להסביר מהו ההבדל בין שחיטת פסח שני הטעונה הלל לבין אכילתו שאינה טעונה הלל.
יש להבין: א) מדוע, אכן, אין הגמרא שואלת מהו הטעם של עצם ההלכה ,,טעונין הלל בעשייתן", בדיוק כפי שהיא שואלת לגבי ההלכה ,הראשון טעון הלל באכילתו... "*? ב) כיון ששאלת הגמרא היא רק לגבי הסיבה שבין אכילתו לבין שחיטתו, מה מסבירה הגמרא בתשובה השניה ,אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן... ואין אומרים הלל" - בהסבר זה אין מוצאים הבדל בין שחיטת הפסח לבין אכילתו, שהרי אותה סברה ניתן לומר גם לגבי אכילת הפסח - אפשר ישראל אוכלין* וכןו*5?
הערות
- 2. פסחים צה, א.
- 3. שם, ב.
- 4. ישעי' ל, בט.
- 4. בא נ
- 5. שיחות
- 5. ועפ"ז צ"ע מה שהוצרך רש"י לפרש בד"ה לילה ,ולקמן אמרינן נביאים שביניהן תקנו כו'" - דלכאורה: א) למה צריך לפרש טעם הלל בשחיטתו כאן, ב) מנין שלטעם הא' ,,יום לא קא ממעט" טעם ההלל שונה מלטעם הב'.
- 6. כדמוכח מפרש"י שם שהגמ' בא לפרש (גם) הטעם שהראשון טעון הלל באכילתו.
- 7. אף שי"ל שאין צריך לאומרו עוה"פ באכילתו מטעם זה, כיון שכבר אמרו בשחיטתו. וכמ"ש בשפ"א כאן.
- 8. גם צלה"ב בעצם הענין: מהי הסברת ההכרח, בל' הברייתא ,,אפשר ישראל שוחטין כו"
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.