9

מציין את שמו של בעל המאמר - שמואל.

הכרחי, איפוא, לומר, שבמקומות שרש"י מזכיר את שמותיהם של רב ושמואל, אין הוא עושה זאת כדי להסביר שהם הולכים לפי שיטתם, כדלעיל, אלא שיש כאן שיטה השייכת רק למקומות אלו, או כדי לתרץ קושיה העשויה להתעורר במקום זה עלדידי ,,תלמיד ממולח".

ט. הגזירה נבעה מרשעות פרעה

ההסבר לכך בענינינו הוא:

בפשטות מציין הפסוק ,ויקם מלך חדש..." שהסיבה ל,הבה נתחכמה לו,...", היא רשעות מלך מצרים, כי גם לפי הדעה ,,חדש ממש" אי-אפשר לומר שהכוונה ב,לא ידע את יוסף" היא, שהוא לא שמע על יסף ומעשיו'", שהציל את מצרים כולה, כדלעיל9.

ואפילו ,בן חמש למקרא" מבין

שלחששו ,הנה עם בני ישראל... פן ירבה... ונלחם בנו..." אין כל יסוד, כי אין טבעם של בני אדם9 לשלם ברעה תחת טובה,

כפי אשר למדנו קודם לגבי אברהם ואבימלך% שנמפני הטובה שעשה אבימלך לאברהם, באומרו ,הנה ארצי לפניך"%, נשבע אברהם לעשות חסד וטוב לאבימלך וגם ,לניני ולנכדי... ועִם הארץ".

וכך גם בענינינו: בני ישראל ידעו על יחסו הטוב של פרעה מלך מצרים אל יוסף ואל בני ישראל - בהוציאו את יוסף מבית-הסוהר ובמנותו אותו למשנה למלך, אשר ,ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלן"*, ובהרשותו לבני ישראל להתיישב במיטב הארץ, בארץ גושן%9 - ולכן מובן, שמלך מצרים ועמו הבינו שבני ישראל לא ישלמו תחת זאת רעה, גם בדור אחר. ברור, איפוא, שחששו ,פן ירבה..." היה תירוץ בלבד, והגזירה נבעה מרשעות.

אך על כך מתעוררת שאלה: במה התבטאה עיקר רשעותו של פרעה - בענינים שבין אדם למקום, או בין אדם לחבירו? דבר זה נרמז בכך שרש"י מציין שאלה הן דיעותיהם של רב ושמואל, כפי שיוסבר להלן.