520

לא רק ראשם ורובם אלא כולם הם ממש בענינים הכי קטנטנים של הגוף ונפש הבהמית (שכלשון רבנו הזקן הגופים מחולקים הם ואין לו שייכות לגוף השני), וכשמבקשים שאפשר יסיחו כעת לשעה קלה עכ"פ, מעניני הגוף שלו ויתענין בהארת הסביבה וחלקו שבעולם שלו, אף שאין מתן שכר הנראה לעיני בשר חומרי על אתר, אין מתקבלים הדברים כלל וכלל. וכשאין כל מוצא להשתמט מזה -- פועלים בעצמם (וכנראה שלמס"נ תחשב) להתאסף איזה אנשים יחד כל אחד מציע סברתו שתהי' היפך סברת האחרים ואח"כ מכריז כל אחד -- שאינו יכול לקבל עליו אחריות ושלאידך גיסא אין על מי לסמוך, כי כל אחד מלא חסרונות ואי אפשר שיפעול, ומה לי ולכל ענין הזה ואני את נפשי הצלתי, שהרי באתי להאסיפה שמעתי גם דברי השני והשלישי, אף שאין מגיעים הם לקרסולי, ומה עוד חובתי ואעשנה. והרי גם זה פרוש יקרא, ובר מעלה הוא, וכלשון רז"ל, סוטה כב, ב.

מובן שאין דברי הנ"ל מכוונים דוקא לאחד מאנ"ש וישנם יחידי סגולה יוצאים מן הכלל, אבל לדאבוני הכי גדול נער. יכתבם. והאומנם על זה עמלו רבותינו נשיאינו הק' השקיעו נפשם וכחותיהם הפנימים והעצמים בכדי

שיבוא הזמן דהנה זה עומד אחר כתלנו ותהי' עזובה מבהילה האמורה? (ממכתב ה' טבת, תשי"ז

...תמי' שבענין חלוקת הש"ס לא נתקבל ממנו אלא השתתפותו הוא ושל .. , האם, לאחרי כל השנים שדרים במחנם, לא רכשו אף איש אחד שיהי תחת השפעתם? ואם בענינים של נגלה כך הוא, הרי עאכו"כ בעניני פנימיות התומ"צ, שבזה מתנגד היצה"ר יותר ויותר, וממציא תירוצים מן המוכן ומכל המינים. ומתי יתחילו סו"ס לעשות חלקם בהפצת מעינות הבעש"ט חוצה? הרי המשיח מחכה לפעולות כל אחד מאתנו כדי שיקוים מה שאמר להבעש"ט שיבוא אז לגאלנו מן הגלות, גלות הגוף וגלות הנשמה. ואין זה לחדודי כלל וכלל, כ"א הכתוב באגה"ק של הבעשל"ט, פשוטו כמשמעו.

ולמתי דוחים עבודה זו? והרי, ביני לביני, כל עם ישראל נמצא בגלות