489

יגמרו לנצל את הנצחון, אלא שמוותרים על חלק חשוב ממה שכבר השיגו. ואת התוצאות ראו בפועל, שלא רק שלא הביאו לשלום, אלא שהביאו להפכו -- לפעולות דמחבלים והתשה ועד למלחמה ר"ל. וכנ"ל הלך הדבר ונשנה כבר יותר משלש פעמים.

אינני יודע אם השקפת מר היא מה שקורים לזה נצית או יונית. אבל לאחרי שראו התוצאות מההנהגה האמורה לאחרי כל המלחמות שבעבר, ועד ששורש האיומים והלחץ דעתה -- כנראה, הן תוצאות מהנ"ל, הרי לדעתי אין חילוק בזה בין נץ ליונה, והחילוק הוא בנוגע להחלטה אם להתנהג באותו אופן שהתנהגו עד עתה מסיבות שונות ומשונות ומוזרות, להַשלות את עצמם ואת כל המושפעים בתקות שוא, שאע"פ שההנהגה לא נשתנתה שמא בכל זאת תהיינה התוצאות הפוכות; או לנסות עכ"פ פעם אחת הנהגה חדשה שהשכל הפשוט והנסיוז בעבר מוכיחים שכדאי לנסות בזה.

באם הכתוב לעיל הוא ג"כ השקפת מר, ובטח ידוע למר היושב באה"ק המצב מקרוב, בודאי יעשה טומל הכי גדול, והרי כמה וכמה חוגים יושפעו ממנו ואולי גם ישמעו לקולו. ואע"פ שמן המובחר הי' לעשות כהאמור תו"מ כשהתנחלו בנקודה ראשונה, עכ"פ טוב עתה במאוחר מאשר להמשיך בההנהגה דשני צעדים לאחור ואח"כ צעד אחד קדימה, ובכוונה משנה אני את הסדר, כי לצערנו אפילו השיטה דצעד אחד לפנים ואח"כ שני צעדים לאחור -- ג'כ יראים ממנה.

ויהי רצון אשר סוף סוף יקויים היעוד ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים, וכתוצאה מידית יבוטל כל הפחד דמה יאמרו אומות העולם ואם תשא חן וחסד בעיניהם הנהגה פלונית ופלונית, ועד לפחד מקול עלה נדף - באם יש חשש שנדף מרוח פיו של אינו יהודי. ואין להאריך בדבר המצער, וה' עוז לעמו יתן ללכת בקומה זקופה ובתוקף המתאים.

חוזר אני עוה"פ על דברי, שכל אלה (שנודע לי, כמובן) מאנשי צבא מומחים שנשאלו -- בלי יוצא מן הכלל -- ענו שכל וויתור ביהודא ושומרון וגולן ה"ז פקו"נ ממש בלי ספק.

אין בזה סתירה למש"כ להנ"ל ובפרט -- בנוגע להחמשה שמפרטם, כי (עכ"פ בנוגע קצתם) ידוע שאמרו (וכמדומה שגם נדפס במכ*ע תוכן הבא לקמן, אלא שלא ב,אותיות דהלכה") ,שאף שיש בזה סכנת פקו"נ, כיון שאפשר שעי"ז יבוא סו"ס שלום, ועוד ועיקר -- שע"י הוויתור תמשיך: ארצה"ב לשלוח נשק וממון וכו' -- מוכרח להכנס לסכנה זו".

[כדוגמת רופא מומחה שיאמר: שיקולים רפואיים מחליטים שצ"ל חילול יוהכ"פ ע"י כה"ג וכו -