477

סוכ*ע הוא מעט מזעיר. ראה תניא פמ"ח, ועג"כ בהוספות לתו"א ד"ה אם ישים -- דיאסוף היינו אורות בכלים.

ו) גם המשכה דוידבר הוי' אל משה נעשה ע"י ואהבת גו', וכמוש*"כ בפיי בלקו"ת לג"פ (י"א, ג). ועייג"כ אמרי בינה שער הק"ש ספמיג.

ז) הארץ הדום רגלי -- מפרש דמצות מעשיות מעלים הרגל -- כְנס"י למעלה והאדם למטה, -- והיינו העלאתם והתכללות של ג' (נה"י דלבר = מגופא, תרין שוקין, רגל) במוחין, ע"י שנכללין מקודם במדות (וא"ו) והמדות במוחין (יו"ד). ונת' בפרטיות בלקו"ת לג"פ (ח, א. ואילך).

ח) זה שהנשמה המלובשת בגוף פועלת היחוד דאורייתא וקוב"ה -- ב' טעמים בדבר: מפני שעסקה בניצוצות דתהו שקדם לתיקון, והעיקר - שעבודתה למטה גורם, בב"א, עבודת שרשה בכל העולמות וגם מה שלמעלה מעולמות, כי היא כחבל שראשו קשור למעלה. ועיין אגרת התשובה פ"ה, קו"א לתניא בתחילתו, הגה"ה שני' בתניא פ"מ, וראה ג'כ מאמר דשבת מברכין סיון ה'תשי"ב.

ט) מש"כ בביאור דד"ה כי כאשר השמים ספ"ד ענין ג' הווייין דויסע כו' -- הוא לראי' לבאר מאין ממשיכין, שהוא מהיודי"ן כו'. ועיין תו"א ויצא ביאור דושבתי בשלום.

יוד) כח הצמיחה הפרטי, דצומת פרטי, גם הוא נמצא, בארץ, ולא בגרעין, אלא שהגרעין מעורר אותו, היינו שיצמח עשב זה ולא אחר. ראה אגהיק סוף ס"ך. ד"ה יביאו לבוש (ש"א) פכ"ו. וככה הגדול פמ"ד. ועוד. (ממכחב כ"ג סיון ה'תשייב)

במענה על שאלתו במ"ש בדיה בראשית תש"ב ספ"ב דמה שהכלים דע"ס דאצי' הם בריאה, אין זה ח'ו כמו הבריאה דבי"ע, ורק, לגבי פשיטות ודבקות האורות דאצי', דבקות הכלים שהיא דבקות ניכרת נק' בריאה,

ממ"ש בכ"מ דדבקות הכלים היא דבקות שאינה ניכרת.

הנה בד"ה בראשית הכוונה לבאר דאף דבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהיי -- שהם הכלים -- חד, דבקות ולא התקשרות, בכ"ז נק' הכלים בריאה כי אופן דבקותם הוא שניכר, שנעשה דבקות. היינו שהיו כאן ב' דברים ואח"כ נעשה חד, משא"כ באורות, והוא כחלוק הדבקות דהשכלה והשגה בד"ה ועתה יגדל ש"ת. ועייג*כ ד"ה והר סיני דחה"ש תש'יא.

ומה דמבואר דדבקות הכלים היא דבקות שאינה ניכרת, הכוונה שבכלים מצד עצמם וטבעם אין ניכר ונרגש בהם ובהרגשתם הדבקות במקורם, כי

כלים, בכלל, ענינם העלם. (ממכתב יו*ד אלול, תש"ח)