456

את המקרה של ,זאב מוכר קדירות" - לפי שיטתו אין הכרח בהכנה זו. לעומת זאת לפי שיטת הירושלמי% מכריע ההידור שבעתיד על פני הענין של זריזין מקדימין, ולפיכך הוא מוסיף את ההכנה מן הסוג של ,אב מוכר קדירות":", שהוא הידור בעתיד.

0) להעיר על ההדגשה המיוחדת שמצינו לדעת הירושלמי בנוגע להכנה והכשרה למצוה דס"ל (ברכות פ"ט ה"ג) שצריך לברך על עשיית סוכה לולב מזוזה תפלין וציצית, משא"כ לדעת הבבלי (מנחות מב, ב. וראה תוד"ה העושה סוכה מו, א. ובכ"מ). - וראה לקו"ש חי"ז ע' 187 ואילך. ח"ח [המתורגם] ע' 184 שוה"ג להערה 46.

1) עפ"ז יל"פ הטעם מה שנקט בירושלמי ,זאב מוכר קדירות" ולא ,עושה קדירות" - כי ענינים אלו בהכנה למצוה מדובר במעמד ומצב שקודם ,עונותיכם הטו", (כנ"ל סוס"ד)*, ולכן אא"פ לומר ,עושה קדירות", כי עשיית קדירות היא ,אומנות לסטים"** (ראה משנה סוף קידושין לגירסת הש"ס וע"י), כי קדירות עושים מעפר וכשלוקח עפר משדה אחרים הוי גזילה, אלא שאין לקיחת עפר

*) ואף דטורף ואוכל, נעשה אחר החטא שאז נעשה בהם הטבע לטרוף ולהזיק, ולפני החטא (ולפני המבול) לא הותרה אכילת בשר, וכו" - הרי חילוק הטבע באופן האכילה ד,,דורס ואוכל" מיד או ,,טורף ואוכל לאח"ז (מוליך לחוריו) - שייך גם באכילת ירק עשב.

ועוד ועיקר: פשיטא דאץ כותת רשב"א ,,עוונותיכם הטר גו'" על חטא עה"ד (ומאז מוכרחת הפרנסה להיות בצער), ובכלל - על מצב כלל ישראל, כ"א על כאו"א בפרט המשמש הוא את קונו כדבעי, וכמרז"ל דכשעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים (ברכות לה, ב).

**) וצ"ע בפרש"י שם, שחמר כר וקדר הם ,אומנות ליסטים" לפי שהם ,,בעלי קרנות וכר'".

ובלאה"כ צ"ע: מעתיק ,קדר" שלא במקום גירסתנו במשנה (דמקדים קדר), צע"ק למה דוקא קדר הולך בדרכים, ולא מוכר כל דבר, שטעמו השני לא שייך לקדר. ועוד.

ויחי - שיחות 97

את ההבדל הזה בין בבלי לירושלמי מוצאים באופן כמעט מפורש במשנה*9: חל (יום הכיפורים) להיות בערב שבת, שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב (בלילי שבתות, אף על פי שאין יכולים לבשלו בשבת5) והבבליים (כהנים מחוץ-לארץ%) אוכלין אותו כשהוא חי", למרות שבאכילת השעיר בלתי-מבושל נפגמת השלמות במצות אכילת קדשים -

(ואפילו חמר) מקרקע אחר חשיב גזילה ממש בלשון בנ"א

[ע"ד לשון חז'ל הפקר כעפרא דארעא***. וגם בהלכה - הרי רק כמות גדולה של עפר שווה פרוטה, קרוב שימחול כיון שיש להנגזל עד התהום. ועוד]

ולכן נכשלים בזה (ולהעיר מסדום שלקחו פחות משווה פרוטה (ראה סנה' קט, ב ובחדא"ג מהרש"א שם) ועונשם איום - אלא ששם הי' בהתדברות וצירוף כולם יחד וכו').

ואף שבגמ' נאמר ,שועל חנוני", וחנוני הרי מפורש במשנה שהוא ,אומנות לסטים" - מלומד באונאה כו' (פרש"י שם) - ה"ז לאחרי ,שעונותיכם הטו" מלומד באונאה אף שבקל יוכל להיות מו"מ באמונה והלכה דהחנוני נאמן על פנקסו (שו"ע חו"מ רסצ"א) וכו',

משא"כ בעפר בשדה - שהמדובר הוא שפרנסתו קדר ולא עובד אדמה, שאין לו שדה משלו - שצריך לחפש בעל השדה, אינו חשוב בעיניו כגזילה כנ"ל וכו'.

*61) מנחות צט, ב.

2) פרש"י שם.

3 בגמ' שם (ק, א) לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את הבבליים כו' - אבל בכל אופן הם כהנים מחו"ל (מצרים - רש"י שם) ולא מא"י.