432

שיחה ב

ויחי ג

א. מנשה - בכור *וסף, אך לגבי ברכת :עקב ישנה חשיבות לאפרים

בפרשתנו' מסופר כיצד העמיד יוסף את שני בניו, אפרים ומנשה, לפני יעקב כדי שיברכם, ויעקב הניח יד ימינו על אפרים ויד שמאלו על מנשה. כאשר ראה זאת יוסף, מסופר ש,וירע בעיניו... ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה (מנשה) הבכור שים ימינך על ראשו", ויעקב ענה ,ידעתי בני ידעתי גם הוא... ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו... וישם את אפרים לפני מנשה".

יש להבין: בכור מקבל ברכה גדולה יותר משאר הילדים מפני שהוא חשוב ונעלה על פני השאר?. אם כך, כיון שאפרים חשוב יותר ממנשה: ("אחיו הקטן יגדל ממנו"), מדוע, איפוא, נקבע מלמעלה שמנשה יהיה בכור לגבי אפרים?

יוצא מכך, שיחד עם זאת ש,אחיו הקטן יגדל ממנו", יש גם למנשה מעלה על-פני אפרים, שבזכותה הוא

בכור יוסף. אך בקשר לברכת יעקב חשוב יותר הענין שבו נעלה אפרים על מנשה, ולפיכך ,וישם את אפרים לפני מנשה".

ב טענת יוסף ליעקב איננה נובעת מטעות

כבר דובר פעמים רבות על כך, שעל צדיקים, ובמיוחד על האבות והשבטים, אין לומר שטעו ח"ו, ובמיוחד בענינים הכתובים בתורת אמת, שהם בודאי אמיתיים* ונצחיים", וכיוון ש,תורה" היא (מלשון) הוראה'*, מהווים הדברים גם הוראה נצחית לכל יהודי בכל הדורות.

מכך. מובן, שטענת יוסף ,כי זה הבכור שים ימינך על ראשו" (של מנשה), לא נבעה מטעות שהיתה לו ח"ו, ומחוסר ידיעתו ש,אחיו הקטן יגדל ממנו", אלא מסברתו של יוסף שמעלתו של מנשה, שבגללה הוא ,זה הבכור" (כפי שנתבאר בסעיף א') מכריעה יותר ממעלת אפרים.

מן הדברים שלעיל ברור, ששני הענינים גם יחד, הן סברתו של יוסף שמנשה חשוב מאפרים, והן שיטת