427
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי נקרא הדבר ,כזב" (לכן נקראים נהרות שמתייבשים אחת לשבע שנים בשם ,נהרות המכזבין" והם פסולים לקידוש מי חטאת, כי אין אלה ,,מים חיים"?).
לכן אומרים חז"ל* ש,חותמו של הקב"ה אמת", כי ,אמת" מורכבת משלוש אותיות: אל"ף - האות הראשונה בא"ב, מ"ם - האות האמצעית, תי"ן - האות האחרונה. זה מצביע על העדר שינויים. כנאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים.
וזוהי כוונת הפסוק: ,וה' אלקים אמת", כיון שמהותו היא ,אמת", שאינו נפסק או משתנה ח"ו לעולם, לכן ,הוא אלקים חיים", מציאות אמיתית של חיים.
לעומת זאת הנבראים אינם מציאות אמיתית - הם הרי התהוו ויכולים
7) פרה פ"ח, מ"ט.
הטעם שכשנפסקין ,לשנים רבות יותר משבע" אינם מים ,מכזבים" (רמב"ם ה' פרה פ"ו הי"ב. וראה תויו"ט במשנה שם) - י"ל:
מכיון שכל מציאות העולם הוא ,כזב" (שהרי קיומו רק שית אלפי שנין), בהכרח לומר שכוונת הכתוב ב,מים חיים" היא ל,חיים" שבערך הבריאה גופא. ומכיון שכל שמיטה היא תקופה בפ"ע (ראה מפרשי התורה ר"פ בהר בטעם דאפקעתא דמלכא היא אחת לז' שנים), לכן ההפסק ,לשנים רבות יותר משבע" אינו נקרא ,כזב" בערך הקיום שבהבריאה. [ועד"ז י"ל להפירוש (רע"ב, ר"ש ורא"ש במשנה שם) שכשנפסקין אחת ביובל אז מיקרו מים חיים, שהרי יובל הוא ,לעולם" (וכדרו"ל עה"פ ועבדו לעולם - משפטים כא, ו. קידושין טו, סע"א. פרש"י עה"פ)].
8) ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א. דב"ר פ"א י. שהש"ר פ"א ט, א.
9 ישעי' מד, ו.
ויחי א
להיפסק - לכן אין אצלם חיים אמיתיים מצד עצמם, אלא אם הנברא קשור לאלקות. מסיבה זו נקראים היהודים = ,חיים"*, מפני דבקותם באלקות, כנאמר': ,ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", שגם הם חיים וקיימים לעד?:.
אך. כדי שה/,חיים" האמיתיים - הדבקות באלקות - של היהודים יהיו
הערות
- 0. אבות דר"נ ספל"ד: עשרה נקראים חיים הקב"ה תורה וישראל כו'.
- 1. ואתחגנן (ד, ד), הובא באדר"נ שם.
- 2. דאף שישנו ענין הנצחיות גם בנבראים שצבא השמים קיימים באיש וצבא הארץ קיימים במין שהוא מצד כח הא"ס הפועל שהם עצמם יהיו קיימים באופן נצחי, ועד שזה שלע"ל יופסדו הוא רק מצד רצון הבורא (ראה בארוכה ס' החקירה להצ"צ בתחילתו. שם ע' קא ואילך. ד"ה תקעו תש"ז. ועוד), הרי כח הא"ס שבנבראים ,הוא מחוץ לה שאינו מתייחד עמהם" (ד"ה צהר תעשה תרע"ג), וראה מו"נ ח"ב הקדמה יב, ומצד עצמם הם נפסדים. ועד שגם עכשיו הם הווים ונפסדים בעצם מהותם, אלא שאינו ניכר והם נראים חזקים, וכשיעלה רצון הבורא, אז תוכר ההפסידות שהי' בהם כל משך קיומם (ד"ה אתה הוא הוי' לבדך תש"א בתחילתו) - ראה בכ"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 99 הערה 19, 21.
- 4. ועפ"ז יובן מה שבד"ה וביום שמחתכם ופתח אלי' שם הובא לענין שהאור הוא קיים בקיום עצמי להיותו דבוק בהמאור, זה שע"י הוא התהוות יש מאין, ויש בו כח העצמות דמציאותו מעצמותו, ובפתח אלי' שם הובא זה גם בנוגע לנש"י ,מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם כו'" - כי נוסף ע"ז שאמיתית ענין הקיום והנצחיות הוא דוקא מצד הענין דמציאותו מעצמותו, כמבואר שם, וראה ד"ה תקעו שם. משא"כ בנבראים שהוא רק מצד כח הא"ס, הרי ההוכחה שזהו מצד דביקותם ונעשה ענינם הפנימי שהם עצמם קיימים בקיום נצחי הוא דוקא כאשר גם הם פועלים ומהווים ואינו מספיק זה שנראה בהם בעצמם ענין הנצחיות. ואכ"מ.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 274 לקו"ש חט"ו ע' 427
- תורת מנחם בס"ד. יום ב' דחג-השבועות, ה'תשכ"ב לקו"ש חט"ו ע' 427
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.