405

שיחה ד

ויגש ד

א. ממרוש הפשט ופירוש המדרש למילים ,ויאחזו בה''

על המילים ,ויאחזו בה", אשר בפסוק האחרון שבפרשה - ,וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" - יש שני פירושים:

א) פירושה של המילה ,ויאחזו" לפי הפשט, כפירוש רש"י\: לשון אחוזה?.

ב) פירושו של המדרש הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם... כאדם שבעל כרחו אחוז בה. כלומר, ,ויאחזו" - מלשון אחיזה, תפיסה.

[ההכרח לשלול לפי הפשט את הפירוש ,ל' אחיזה" הוא: מהמשכו של

הפסוק ,,וישב... ויאחזו בה ויפרו...", מובן שבמילים ,ויאחזו בה" מתכוונת התורה לתאר את אופן התיישבותם של בני ישראל בארץ גושן, אשר הביא ל,ויפרו וירבו מאד". לפיכך לא ייתכן להסביר בדרך הפשט את פירוש המדרש, שהתיישבותם היתה באופן של ,בעל כרחו", דבר שאיננו גורם ל,ויפרו...". כן אי אפשר להסביר ש,ויאחזו בה" הוא מלשון אחיזה, שבני ישראל אחזו אותה (ע"י השתקעותם בה), מפני שאז צריך היה להיכתב ,ויאחזו", כאשר האלף מנוקדת בחולם, ולא ,ויאחזו", כאשר האל"ף בקמץ, שמשמעותה היא שהם נאחזו עלדידה].

כבר הוסבר פעמים רבות+, שכאשר ישנם מספר פירושים של חז"ל לאותה מילה או אותו ענין, אין הכוונה שהם שונים לחלוטין זה מזה, אלא, להיפך, כיוון שהם פירושים לאותה מילה, הכרחי לומר שיש ביניהם קשר מסויים.

אבל לגבי שני הפירושים שנזכרו לעיל, הרי, לכאורה, לא רק שאין ביניהם שום קשר, אלא יותר מכך: הם נראים הפכיים זה מזה בתוכנם: לפי הפשט יוצא שהמילים ,ויאחזו בה" מדגישות שתתיישבות בני ישראל בארץ גושן היתה באופן שהיא נהייתה

4 ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 35. ועוד. לעיל ע' 302.