389

בהקדם האפשרי את הבשורה הטובה שיוסף עדיין חי, ומיד יחדל מצערו עליו, אלא גם ,רדה אלי אל תעמוד"3 ,ומהרתם* והורדתם את אבי הנה", כיוון שזהו ענין של סכנת נפשות. לאחר צער שכזה, אין די ב,ותחי רוח יעקב"< על ידי הבשורה ,עוד יוסף בני חי", ועדיין יש צורך גם במהירות הענין של ,אלכה ואראנו".

ה. הדגשת וסף לגבי שליחותו למצרים

לפי האמור לעיל תוסבר גם אריכות הלשון של יוסף, שטרם אומרו לשבטים ,מהרו ועלו אל אבי..." חזר שלוש פעמים על אותו דבר: ,למחיה שלחני אלוקים לפניכם", ,וישלחני אלוקים לפניכם...", ,לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים..."*:.

כיון שבכל רגע שיעקב איננו פוגש ואיננו רואה את יוסף קיים חשש של סכנת נפשות לגביו, נשאלת השאלה: כיצד מסתפק יוסף בדבריו לשבטים ,מהרו ועלו אל אבי...", שהם ילכו לארץ ישראל ויביאו משם את יעקב למצרים, והלוא היה עליו בעצמו ללכת מיד במהירות לארץ ישראל ולראות את יעקב, כי מפני כיבוד אב היה עליו ללכת ליעקב (מתחילה) ובמיוחד כאשר הענין חייב להתבצע

במהירות גדולה, ויעקב כבר היה זקן?, ובנוסף לכך היה כל הענין מתבצע זמן רב מוקדם יותר.

ועל שאלה זו ענה יוסף ע"י הקדמתו בהדגשה, מספר פעמים, שהימצאותו במצרים איננה בבחירתו וברצונו אלא ,שלחני אלוקים" - בשליחותו של הקב"ה להיות ה"משביר (בר) לכל עם הארץ"*, ולפיכך אין לו רשות ללכת מכאן.

ו כ"ב השנים של עונש יעקב הסת'ימו

סיבה נוספת לנחיצות של ,מהרו ועלו אל אבי... "

כבר קודם לכן ציין רש"י שאבילות יעקב על בנו יוסף היתה כנגד כ"ב שנים שבהן לא קיים יעקב מצות כיבוד אב ואם, ולכן ביודעו שכ"ב השנים של עונש יעקב הסתיימו, דרש יוסף מן השבטים ,,מהרו ועלו אל אבי...". כיוון שזמן העונש הסתיים, צריך ומוכרח להיות ,לא עכבם אפילו כהרף עין"*.

וכך יובהרו יותר דברי יוסף באומרו ,מהרו ועלו אל אבי" - ולא ,אבינו" - כי, בנוסף לכך שצערו של יעקב קשור ליוסף, גם רמז להם יוסף אז שהמהירות קשורה בו, ביכולתו של