352

ואת הפירוש של כל שם בנפרד, כי ,יחנך" סתם, בשלימות - עם כל הפרטים - מהווה את הסיבה ל,נכמרו רחמיו". כל פרט חשוב כדי לעורר את האחוה והרגש המיוחדים שבין בנימין ליוסף'". כי, למרות שבנימין היה בזמן מכירת יוסף רק בן תשע (עשר) שנים בערך?, הרי במשך כל השנים הללו

פרטי' השקו"ט* מסבירים פשש"מ, וגם ההתחלה ,יש לך אח מאם"** ובנימין אמר לו ,אח ה" לי כו'".

1) ראה ביאוה"ז (דלקמן הערה 58) ,יחם לבבו .. שיתמרמר בלבו בראותו בצער זולתו כמ"ש כי נכמרו רחמיו".

2) דהרי יוסף נמכר בהיותו בן י"ז שנה, ויוסף נולד לפני שעבד יעקב שש שנים בצאן לבן (פרש"י תולדות כח, ט), ובנימין נולד בא"י (וישלח לה, טז ואילך ובפרש"י שם יח) אחר שש

*) בדוחק אפ"ל שאין פרטי הדברים מוכרחים בפשש"מ, אלא מכיון שמוכח שהי" כאן דיבור מיוחד ע"ד אחוה כר, מביא רש"י מ"ש רז"ל (בשינויים - ראה בשוה"ג הבא), ואינו צריך להקדים ,רבותינו דרשו" וכיו"ב, כיון שהענין עכ"פ מוכרח בפשש"מ,

אבל בנדון כזה שאין הפרטים מוכרחים בפשש"מ הו"ל לציין המקור לפירושו. ועוד ועיקר - הו"ל לקצר בהם, כנ"ל.

**) במד"ר ותנחומא ליתא התחלה זו, אלא שהתחיל לשאול ,אית לך בנין" (ב"ר), או .יש לך אשה" (תנחומא). ורק לאחר ששאלו מי שמע שמות כו' א"ל בנימין ,,כולם על אחי בן אמי כו'" (תנחומא. ובב"ר בשינוי ל'). (וביל"ש שם הובא בשאלת יוסף לך אח" (ועד"ז הוא בכת"י ב"ר (הוצאת אלבעק) בפצ"ג), אבל שם מתחיל ,והי" שואל לו עד שהגיע לענין אחיו" - וידוע השקו"ט האם ראה רש"י היל"ש), אבל מכיון שהדיבור הי" ע"ד האחוה (נכמרו רחמיו אל אחיו) וכו" - יומתק בפשש"מ לומר שהי" הדבור ג"כ ע"פ הסדר בקרא, בתחלה ,אחיו בן אמו" - לשאול יש לך אח כו'" ואח"כ ,יחנך" - יש לך בנים כו', כבפנים.

מקץ ב

הוא לא הפסיק להרהר אודות יוסף, אחיו בן אמו, ואודות צרותיו, עד כדי כך שביטא את צערו בשמות ילדיו. ויותר מכך, צערו מובע בשמות כל עשרת ילדיו, ובכל שם באופן אחר של געגועים, צער' וכדומה - על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, כך שבהזכירו ילד כלשהו מילדיו, הוא יזכיר את אחיו בן אמו**.

שנים הנ"ל, ואחר היותו בדרך י"ח חדשים (פרש"י שם לג, יז. וברש"י ישן (תולדות שם): שתי שנים ששהה בדרך).

3 ולכן הביא רש"י דוקא ממס' סוטה, כי מכיון שמהפסוק מוכח ש,נכמרו רחמיו אל אחיו" - רק במס' סוטה מבואר איך שכל שם הוא או ,ע"ש אחי" ומעלותיו, או ,הצרות אשר מצאוהו". משא"כ בתנחומא וב"ר, שא' או ב' מהשמות אינו מטעם זה (וראה עוד לקמן הערה 37).

וכן בסוטה דוקא סדר הדברים בתחלה ע"ד אחיו בן אמו ואח"כ ע"ד בנים המרומזים ב,,יחנך" - כמו שהוא הסדר בקרא כנ"ל.

עוי"ל (אלא שאינו ע"ד הפשט) כי במס' סוטה מבואר שיו"ד בנים אלו של בנימין שייכים ליוסף - ,ה" ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים .. ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקרא על שמו". ויומתק ביותר שהם הדגישו במיוחד האחוה של בנימין ויוסף.

והשינויים שבמדרש השמות שבין פרש"י ומס' סוטה (גרא: בפרש"י - שנתגייר באכסניא, ובסוטה - שגר כו'. מופים: בפרש"י - מפי אב למד, ובסוטה - ליתא) - י"ל, שכן היתה גירסתו במס' סוטה, או שמפרש כן דברי הגמ'. ובדפוס ב' דרש"י הובא כגירסת הגמ' שלפנינו, וגם האיכא דאמרי בהשם ,וארד". ואכ"מ.

4) עפ"ז - בנימין ועשרה בניו - כולם מזכירין את יוסף אחיו. ועפ"ז יש לבאר (עכ"פ ע"ד ,הרמז המתיישב בפשש"מ"): א) למה מעתיק רש"י גם האריכות ,א"ל יש .. שמם", והול"ל בקצור: יש לך בנים א"ל בלע ובכר וגו'. ב) בד"ה אלקים (שלפני זה) למה מעתיק מהכתוב גם תיבת ,בני", ובפי' - גם התיבות ,את עבדך"