327

223 לקוטי התחשבו, ח"ו, ב,דברי תורה" - והלא לדעתם נהגו על פי דין תורה?

ד. "מים" - הכנעתו של האדם הלומד תורה

כדי להבין את התשובה לשאלות שבסעיף הקודם, עלינו לעיין בסיבה שבגללה השוו חז"ל את תורה ל,מים".

התורה נמשלה לכמה דברים, ללחם; ליין, לשמן וכו', כאשר כל אחד מן הדברים הללו מתאר תכונה אחרת מתכונותיה של התורה''. על ההשוואה שבין ,,מים" לתורה אומרים חז"ל?: למה נמשלו דברי תורה למים... לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקימין אלא במי שדעתו שפלה". כלומר, ,מים" אינם דימוי לעצם ענין התורה'י, אלא להתבטלותו של לומד התורה ממציאותו העצמית ולשפלותו, הנדרשות בלימוד התורה''.

וכך יש להסביר את דברי המדרש הנ"ל: ,נתרוקן בורו של יעקב... אין בו דברי תורה" - אצל אחי יוסף היה קיים הענין של תורה ודיני תורה, אך היה חסר להם ענין ה,מים" שבתורה

("והבור רק אין בו מים") כמו שיתבאר להלן. חסרה להם ההתבטלות העצמית ביחס לדרגתם הנעלה, כפי שאנו רואים בענין הכריעות בתפילת העמידה, שם נקבע הסדר שכורעים ב,ברוך" וזוקפים בשם ה', אבל ,המלך - כיוון שכרע, שוב אינו זוקף"5. אבל הסבר זה מחמיר את השאלה שהוזכרה. לעיל: כיצד ייתכן, שמיד כאשר ,אין בו נזים", מתחייבת תוצאה של ,נחשים ועקרבים יש בו" - האם רק בגלל העדרותם של התבטלות עצמית והרגשת שפלות בלימוד התורה, תתהווה מציאות של ,חשים ועקרבים", המנוגדים לענין התורה?

ה. הכנעת הלב - תנאי מוקדם לדבקות בנותן התורה

התשובה לשאלה זו היא: עיקרה של התורה הוא, שבאמצעות לימודה מתקשרים ומתאחדים עם נותן התורה, ולפיכך מהוות התבטלותו העצמית ושפלותו של הלומד תנאי הכרחי בלימוד, כל עוד חש היהודי את עצמו כמציאות עצמאית קיימת, הוא מוגבל בהגבלותיו של נברא, ואינו יכול להתאחד עם נותן התורה, שהוא בַלַר גבול. רק ע"י התבטלות מוחלטת של לומד התורה, המביאה להשתחררותו מהגבלותיו, יכול הוא להתקשר עם ה,,בלי"גבול" של נותן התורה.