257

56 לקוטי לעיל היא: מוכרחה להיות עבודה של ,ויצא" - יציאה להאיר את העולם. לפני כן יש הכרח בהכנה של לימוד התורה באהלי שם ועבר, אבל צריך להגיע ל,ויפרוץ האיש מאד מאד", מלאו את הארץ וכבשוהו%, ולכן מוכרחים לצאת אל ה,ארץ" ולהתעסק בהארת העולם**.

ואדרבה, ,,בעתים" הללו בעקבתא דמשיחא" עיקר העבודה הוא דוקא בעשיה, לעומת זמן הגמרא, שאז העיקר היה תלמוד תורה'*, כפי שנפסק להלכה בשולחן-ערוך5, שבימינו אין קיימת מציאות של ,תורתו אומנותו" (דרגת רשב"י וחביריו) ואפילו לא אצל מעט יהודים, כי עיקר העבודה בזמן הזה היא העשיה, מעשה הצדקה.

ובמיוחד בדורנו זה, התעסקות זו - חיפוש היהודים התועים בחושך הגלות והבאתם אל קרן אורה של נר מצוה ותורה אור - איננה מתבססת כל כך על פעילות להפיכת עם הארץ ללמדן, למדן ,,קטן" לגדול יותר, מקל במצוות לירא שמים מוחלט, אלא בענין של הצלת נפשות ממשו

מצילים את נפש היהודי ובניו עד סוף כל הדורות, שיישארו יהודים ויתנהגו (בתחילה לפחות במעשה) כפי שיהודי צריך להתנהג.

. הצלחת העבודה תלויה בקיומה מתוך התבטלות

נקודה נוספת בענין זה; כדי שהעבודה תצליח מאד היא מוכרחה להיעשות מתוך התבטלות. צריך לעשות זאת כדי לקיים את שליחות ה' ולהאיר את חושך הגלות.

כאשר מבצעים את העבודה מתוך התבטלות אין היא מוגבלת בהגבלות הטבע, אין אצלו הבדל לגבי המקום שאליו שולח אותו הקדוש-ברוך-הוא. בכל מקום ובכל מצב שאליו נקלע על"ידי ההשגחה העליונה, ולכל סוג של יהודים שאתם הוא בא במגע, הוא מתמסר בכל כוחותיו ובחוזקה כדי להעמיד ,תלמידים הרבה"", למעלה ממדידה והגבלה, באופן של ,ויפרוץ האיש מאד מאד".

- בכל-זאת ,וילדו כל הצאן..." - כל התלמידים גדלים כראוי, ואף יותר מזאת: ,פרות ורבות יותר משאר

צאן"'ל, ו,מטתו שלימה" - אין שום דופי בבניו - תלמידיו.

פעילות זאת מכינה כל יהודי, ואת כל ישראל, לגאולה האמיתית