214

ב) מדוע הזיק ,,עשנן" רק ליצחק, ולא לרבקה*?

ובגלל שני קשיים אלו מוכרח רש"י להביא את הפירושים האחרים'.

ה. השאלות על הפירוש השני והשלישי

הקושי הקיים על כל אחד משני הפירושים האחרים - (א) ,בשנעקד עלזגבי המזבח... וירדו דמעותיהם על עיניו", (ב) ,כדי שיטול יעקב את הברכות" (בנוסף לקושי המשותף להם, שאינם רמוזים בפסוק), הוא:

בפירוש השני קשה: תוכן הפירוש ("נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם... לפיכך

8) כי לפירוש זה הכיהוי עינים אינו תלוי בזקנה, כדלקמן הערה 26.

התירוצים שבתנחומא שהובאו במפרשי רש"י (שרבקה היתה רגילה בע"ז כו') הם רק אם נאמר שהכיהוי עינים בא בגלל שהעשן הי' של ע"ז, אבל לא לפרש"י (ראה לעיל הערה 2) שבא מהעשן גופא [אבל בשפ"ח כאן: שעשן קשה לעינים אבל רבקה היתה רגילה בו. וראה ג"כ חזקוני ודבק טוב].

בנוגע לנשי עשו עצמן - אין הכרח מהכתובים שלא כהו עיניהן. או י"ל שבהקטירן ידעו ליזהר מהעשן. [וכן י"ל בנוגע לעשו. ובפשטות יותר - כי הי' ,איש שדה" ולא הי נמצא כ"כ בביתו].

9) עוד מעלה בפירושים אלו על פירוש הא לפי' הא' קשה מדוע נאמר ,ותכהין" אחרי ,זקן יצחק"* (ראה לקמן ס") - משא"כ לפ" הג' (כדלקמן שם); וגם לפירוש הב' יש לתרץ כדלקמן הערה 26.

תולדות ג

כהו עיניו") הוא דרש ', ולא כדרכו של רש"י בפירושו על התורה - פשוטו של מקרא.

ועל הפירוש השלישי יש תמיהה גדולה יותר: כיצד ייתכן שהקדושברוך-הוא יכהה את ראייתו של יצחק למשך שנים כה רבות, כדי שאחר, יעקב, יקבל על"ידידכך את הברכות? הרי הרבה דרכים למקום, ובודאי היתה לקדוש-ברוך-הוא דרך אחרת שבה יכול היה יעקב לקבל את הברכות.

זהו קושי גדול הרבה יותר מן הקושי על הפירוש השני, כי גרימת יסורים לאדם למען טובת זולתו נראית כהיפך היושר, דבר שאי-אפשר לחחלוטין לשייכו לקדוש-ברוך-הוא - ולכן קובע רש"י פירוש זה לאחר הפירוש השני'.

. המעלה שבכל אחד מן הפירושים

כאמור, יש בכל אחד מן הפירושים מעלה לעומת שני הפירושים האחרים. במילים אחרות: לכל שני פירושים ביחד יש אותו קושי, שאינו קיים בפירוש השלישי.

היתרון העיקרי שבפירוש הראשון