140

נמצא שלמד שלא לעשות".

כלומר, קיום המצוות, אשר "זה כל האדם"?' - האדם כולו כולל כחותיו השכליים - כפי שאמרו חכמים "תכלית (ה"תכלית" היא גם השלימות) חכמה תשובה ומעשים טובים", ולפי זה, שקיום המצוות הוא התכלית והשלימות של החכמה - תורה - הרי "אם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות", כלומר, הלימוד אינו כראוי.

המצוות - "גבול" ו"בלי גבול"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: במצוות"* ישנם שני ענינים? - כפי שרואים מנוסח ברכות המצוות: החלק הזהה לכולן "אשר קדשנו במצוותיו", והחלק המיוחד לכל אחת "וצונו מצוה

9) להעיר שהן בכתוב הנ"ל (קהלת יב, יג) והן בהעתקתו במרז"ל נאמר גם ,את האלקים ירא", ,תשובה".

*19) ולהעיר אשר כן הוא גם בכל הבריאה ופרטי': ישנו הענין הכללי והשווה בכולם - התהוות תמידית מאין ליש בדבר הוי' (בכח מהותו ועצמותו ב"ה כו') וצורת ופרטי כאו"א ע"י חפץ הו" (ע"י התלבשותו בחכמה) - ראה קונטרס עה"ח בתחלתו (ותו"א ד"ה נ"ח מצוה) בפי' מש"נ כל אשר חפץ הוי' עשה.

ולהעיר לשון הנ"ל הוא בתהלים קלה, ה - ובד"ה ויקם עדות הש"ת מביא גם ההמשך בשמים ובארץ גו'",

אבל בתו"א שם (אף שמעתיק ג"כ ,חפץ הוי'") מקשר כ"ז עם מש"נ: למה יאמרו הגויים גו', שהוא בתהלים קטו.

0) להעיר מלקו"ת שלח (לט, א ואילך). ובארוכה - עטרת ראש נג, א ואילך. נח, ב ואילך.

כ' מר"חשון

פלונית", וכדומה: א) לכל מצוה יש פרטים מסויימים המבדילים בינה ובין המצוות האחרות, ומצד הגבלות אלו המצוות הן בבחינת גבול. ב) הצד הזהה בכל המצוות, אשר בגללו המצוות הן בבחינת בלי גבול.

כלומר, בפרטים השונים של כל מצוה, המבדילים מצוה אחת מן השאר, מתבטאת ההגבלה הקיימת במצוות. ואילו מצד הנקודה המשותפת של כל המצוות, אשר כולן מלשון "ציווי" - כלומר, רצון הקדוש-ברוך-הוא הקיים בשווה בכל המצוות, כי רצון ה' אשר במצוות נעלה מהגבלותיהן, כמאמר חז"ל'? "לא תהא יושב ושוקל מצוותיה של תורה... קלה שבקלות... וחמורה שבחמורות..." - מצד נקודה כללית זו המצוות הן בלי גבול.

יותר מכך: ידוע? ש"עוסק במצוה פטור מן המצוה", כי כל המצוות כלולות זו בזו, כך שכאשר מקיימים מצוה אחת, הרי זה כאילו מקיימים בו זמנית את כל שאר המצוות, וזאת, מצד רצון ה' שבמצוות, הנעלה מהתחלקות':.

ויוצא אפוא, שגם כאשר עוסקים