133

וכיוון שכאשר התפרסם סיפור זה, בהראותו שהוא אינו מיוחד רק לנשיאי ישראל, הוא דייק וציין גם את הפרט, שהרבי נ"ע היה ילד בן ארבע או בן חמש שנים, מובן שהענינים בסיפור זה מתאימים לכל ילד יהודי שהוא "בציר מבר שית", שהרי לפי תורת אמת הוא נכלל באותה דרגת חינוך.

בתקופתנו אפשר לנטוע בלב ילד יהודי תשוקה לאלקות

יוצא אפוא, שבפרסמו את הסיפור, רצה הרבי ללמד הוראה מסויימת לחינוך ילד קטן כפשוטו. ומכך מובן שבסיפור זה יש חידוש מיוחד וחשוב לגבי אופן חינוך הילדים, ולא הוראה

סתמית בעבודת ה כפי שיפורט בהמשך הדברים. ידועים דברי הרמב"ם?, המרחיב

את הדיבור לגבי דרך הלימוד עם ילד קטן, ואומר, שיש להמריצו "בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו... קרא ואתן לך אגוזים...", כי בגלל "מיעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב".

וירא - כ' מ"ח

והנה כאן דורשים מילד קטן שיצטער עד כדי בכי על אי התגלות הקב"ה אליו, ולא על טוב גשמי. כלומר, יש לחנך את הילד כך שאלקות תהא חלק משמעותי מחייו*<* - "דברים שהם אהובים אצלו", עד אשר אי התגלות הקב"ה אליו באופן שהוא התגלה לאברהם אבינו תגע מאד לנפשו.

לולא התרחש מאורע זה אצל הרבי נ"ע, אי אפשר לדעת אם ניתן להביא ילד יהודי לידי רגש כזה, כי מטבעו הוא נמשך, כדברי הרמב"ם לעיל, לדברים גשמיים, ויש לחנכו בעזרת הענינים הללו, "שהם אהובים אצלו".

אבל לאחר התרחשות המאורע, ובמיוחד לאחר פרסומו. עלדידי כ"ק מו"ח אדמו"ר והדפסתו, הרי ברור, שבכך נתגלה ונפתח צינור חדש, ודרך חדשה בחינוך, כך שבזמננו** ניתן עלדידי חינוך מתאים לפרוץ את הגבלות הטבע של הילד היהודי, ולהרגילו לרצות רוחניות, עד כדי החדרת רגש עמוק זה בליבו, של תשוקה עצומה להתגלות ה' אליו.