126

יכול היה לעזור לו, גם אז יכול היה הרבי לעודדו ולחזקו בדברי בטחון, כמאמר חז"ל< "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".

היהודי לא היה מתאים לברכה באותה שעה

ההסבר לכך, בדרך האפשר, הוא בדומה למוסבר לעיל5:

היהודי שביקש את ברכת הרבי לא היה מתאים באותה שעה, בגלל מעמדו ומצבו הרוחני, לקבל ברכה גדולה כל כך, כפי שדרש מצבו - הוא לא היה כלי לכך. לפיכך אמר לו הרבי שהוא אינו יכול לעזור לו.

אך ע"י ששמע את דברי הרבי הנ"ל, אשר גרמו לשבירתו ולכניעתו, ולשפיכת לבו לפני הקב"ה - דוקא ע"י כך הוא הפך למציאות חדשה, ולכלי לברכתו של הקב"ה?.

ח. אופן השבירה אצל לאיהודי

אופן זה של הכנעה ו"נזיפה", שאיננו מכוון לעורר ולגלות את אור הנשמה (מפני מצב אשר האדם איננו כלי לאור הקדושה בשעה

וירא ג

זאת), אלא כדי לגרום לו לעסוק בשבירת החומריות והגסות, יכול להיות קיים, באופן דומה, גם אצל

לאדיהודי. אך ההבדל הוא: ליהודי, בכל מצב בו הוא נמצא, יש נשמה,

נפש אלקית*. ולפיכך גם בשעת החטא הוא "רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות...", והשבירה אצלו היא שבירת החיצוניות בלבד, כי בפנימיותו הוא טוב לפמני השבירה, ותכלית שבירת החומריות הוא גילוי הפנימיות שכבר קיימת.

שונה מכך הדבר אצל לאדיהודי, שאין לו נפש אלקית. אצלו יכולה השבירה לגרום רק ל"יכולת" להיות מסוגל להגיע לדרגה הרוחנית, שלאיהודי יכול להגיע אליה?'.

ט. ההסבר לדרכו של אברהם אב.גנו

לפי זה תובן הסיבה לכך שאברהם אבינו "לחץ" על העוברים ושבים שאכלו אצלו לומר "ברוך א"ל עולם שאכלנו משלו":

גם בן נח, (ובמיוחד לאחר