116

*ג. רבי שמעון בן אלעזר - ריבוי טפל לאחד ההסבר לכך, שרש"י מציין שהכלל ,כל מקום שהכתב רבה על הנקודה..." נאמר עלדידי רבי שמעון בן אלעזר, הוא:

כוונת הכלל, שכאשר הנקודה רבה על הכתב ,אתה דורש הנקודה" איננה לשלול את הפירוש הפשוט, במיוחד לפי שיטת רש"י בפירושו על התורה הבנויה על פשוטו של מקרא, אלא שבנוסף לפירוש הפשוט, שבו האותיות הנקודות הן חלק מהמילה, מראה הניקוד שבהן שהן גם כמילה בפני

עצמן. כלומר, לאותיות המנוקדות - ובעניננו: אותיות אי" - יש שתי

משמעויות: א) הן חלק מהמילה ,אליו". מבחינה זו האותיות אי"ו הן טפלות, כי עיקר המילה ,אליו" היא האות למ"ד5. ב) מילה בפני עצמה -

,אי"ו". שואל בן החמש למקרא, אם הוא ,תלמיד ממולח'" כיצד = ייתכן,

שהאותיות המנוקדות (אי"ו), שהן רבה על הכתב, והן גם מילה בפני עצמן, תהיינה טפלות לאות אחת, ,למ"ד"?

שאלה זו מתורצת עלדידי כך שרש"י מציין שהכלל נאמר עלדידי רבי שמעון בן אלעזר:

במסכת ביצה* אומר רבי שמעון בן אלעזר: ,,ממלאה אשה כל התנור פת, מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא" - למרות שליום-טוב היא זקוקה לפת אחת, בכל זאת מותר לה לאפות תנור מלא, כדי שהפת ליום-טוב תיאפה יפה.

רואים, אפוא, שלפי רבי שמעון בן אלעזר טפל ריבוי הפת לפת האחת, וכך בעניננו: שלוש האותיות אי"ו טפלות לאות למ"ד.

יד. ההוראה: דברי רשות הופכים לתורה ומצוות

מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

על כך באה ההוראה: אם ,דברי הרשות" הם לשם שמים הם אינם דברי רשות, אלא הם הופכים להיות חלק מתורה ומצוות, כדוגמא של ,ממלאה אשה כל התנור פת..." ביום טוב, למרות שמותר לעבוד רק לצורך יוםטוב, כי מילוי התנור בפת נעשה כדי שהפת שלצורך יום"טוב תיאפה יפה, ולפיכך הופכת כל הפת להיות פת של