95

100 לקוטי ד שלימות האדם: "דומה לבוראו"

כדי להבין זאת יש להסביר תחילה את החשיבות של "עמל" בכלל, שהוא התכלית הכללית לבריאת האדם ("אדם לעמל יולד"). כי לכאורה'': הקב"ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב, ואם כך, מדוע הוא קבע את סדרי הבריאה כך שהאדם יצטרך לעמול ולהתייגע?

אין לומר, שזה מפני שטבעו של אדם להתענג יותר מדבר שהוא עמל עליו, כמאמר חז"ל5: "אדם רוצה בקב שלו מט' קבין של חברו" - שהרי טבע זה אינו הכרחי, אלא הקדוש ברוךךהוא טבע תכונה זו באדם, ושוב קיימת אפוא הקושיה: מדוע ברא הקב"ה באדם תכונה זאת, שייהנה מדברים שהוא עמל ויגע עליהם, ולא ממתנת חינם?

ההסבר לכך: הטוב האמיתי הוא, שהאדם יגיע לדרגה שבה הוא נעשה, כביכול דומה לבוראו, כלשון חז"ל>: "שותף להקב"ה במעשה בראשית".

לפיכך ברא הקב"ה את העולם באופן שהאדם אינו מקבל מן המוכן את כל צרכיו, אלא באמצעות עמל ויגיעה, כדי שהוא יוכל להתעלות עלדידי כך

לדרגה של "משפיע"?י, דומה לבוראו (ולא רק דרגה של "מקבל" - שלימות של נברא), על ידי שהוא עמל ויוצר בכוחות עצמו.

זוהי הסיבה לתכונתו של האדם, שאין הוא נהנה ממתנת חינם, אלא להיפך, הוא מתבייש בכך - "נהמא דכיסופא"*! - כי בטבע האדם נקבע שתפקידו הוא להיות גם "משפיע", דומה לבוראו, ולא רק "מקבל".

ה דוקא ע''י "עמל מלאכה" משפיע האדם בעולם

בכך מובן, מדוע הדעה הראשונה בגמרא היא, שהאדם נברא "לעמל מלאכה":

כיוון שהמעלה של "עמל", היא שבאמצעותו מתעלה האדם לדרגת "משפיע", "שותף לקב"ה במעשה בראשית", נראה, שאין מדובר בעיסוק בענינים שבדרגתו של האדם, אלא ליגיעה בדברים שבאמצעותם הוא משפיע על מעשה בראשית, דומםצומח-חי של העולם, ובכך הוא נעשה שותף במעשה בראשית.

ולכן הדעה הראשונה בגמרא היא שב"אדם לעמל יולד" אין הכוונה ל"עמל שיחה" או "עמל תורה", שהם אינם בעניני העולם, אלא ל"עמל